Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 89

סט בדורי הלכות 89 כשר, ר׳ נתן אומר במינו כשר שלא בפינו פשול, ר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן כיני מתני׳ אם הי׳ מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר־. הנה כי לפי דברי הברייתא הנזכרת פה ללישנא קפא יתחברו באמת התנאי הנזכר במשנתנו עם תנאי דנסתם במינו, עד שר׳ נתן מכשיר השופר הנסתם במינו רק אם אינו מעכב את התקיעה. לכן נחזור ונעיין נא היטב בדברי הירושלסי הנ״ל; ואם נבקש להבין הדברים כפשוטו בלי אונס ודחק, הלא יראו לנו כחידה אחת גדולה אשר אין לה פתרון י הלא זאת היא מנמת הסוגיא לחקר אחר ההלכות השנויות במשנתנו מאן תני להו, אי ח נתן או החכמים הנזכרים בברייתא. והנה בנוגע לפסול שופר שנסדק ,ודבקו ודיבק שברי שופרות גוזרים האמוראים תיכף ומיד כי רק לר׳ נתן נצרכו, כי לחכמים הלא כבר נקב קטן שנסתם פוסל את השופר ק״ו שיש לפסלו בענינים אלו החמורים יותר. — וכל קורא מתמיה ושואל מה לק׳־ו זה? הלא החכמים בברייתא פוסלים שופר שניקב ונסתם רק אם הי׳ מעכב את התקיעה? ואם החכמים ההם בעצמם פוסלים שופר שנסדק ודבקו ודיבק שברי שופרות מכל מקום אף אם אינו מעכב את התקיעה! הכי אין צריך להלכות אלו? ובאמת המפרשים (עי׳ קרבן העדה ופני משה), אשר לא נעלמה מהם קושי׳ זו מפרשים כי .למי נצרכה לר׳ נתן" ו״עוד היא דר׳ נתן" ר״ל אף דר׳ נתן. ויותר קשים דברי הסוניא .ניקב וסתמו ר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן דר׳ נתן היא". לא נאמין למראה עינינו! הלא ההלכה בענין שופר שניקב וסתמו במשנתנו מכוונת ממש לדברי החכמים בברייתא? — ונם פה דחקו המפרשים לבאר כי "דר׳ נתן היא" ר־ל אף דר׳ נתן. אך במח״כ האם ראוי והנון להוציא באופן זה הדברים מפשוטם? ומה נעשה לדברי ר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן "כיני מתני׳" וכר? הלא ר׳ חייה בא להורות לנו לישנא אחרינא בדברי ר׳ נתן (עי׳ בסוניא לעיל). ואם באמת לר׳ נתן פסול השופר שניקב וסתמו תולה באם מעכב את התקיעה, איה איפה החילוק בין ח נתן לת״ק... מכח כל הקושיות העצומות האלה דקדקו רבים מהמפרשים הקדמונים והאחרונים בדברי ר׳ חייה בשם . ח יוחנן וחשבו כי רצונו להתנות במלות "אם הי׳ מעכב* שהנקב לא עיכב את הקול כבר קודם הסתימה, וללישנא קמא הקול חוזר לישנו אחר הסתימה. ועתה נחזי אנן, אם באמת סרו הקושיות לפי פירוש זה. א) הלא לפירוש זה החילוק בין לישנא קמא ללישנא דר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן שייך לדעת החכמים, וזה היפך דברי הסוגיא עצמה ״ר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן דרי נתן היא״? ב) האם באמת יש נפקא מינא כ״כ בין "עכב" או "מעכב■ או "הי׳ מעכב"? הלא הזמנים מתחלפים תמיד בלשון עברי כ״ש בדברי חכמינו ז״ל? ג) איך נבין בפועל ובמציאות כי נקב, אפילו נקב קטן, המוציא את האויה לא יזיק לקול השופר יו ולח יוחנן עצמו ללישנא בתרא בבבלי (איכא דמתני לה אסיפא) יהא אפשר לתקוע בשופר נקוב בלי שום עיכוב אפילו נפחת רובו. ד) מה יעשה המורה שצריך לשפט