Jeschurun · 1922-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1922) · p. Seite 90

בדורי הלכות צ על שלפר שניקב ונסתם בבי? איך יחקר למפרע אם שופר זה הי׳ ראוי״לתקע בו כהוגן קודם הסתימה? והתוספות בד״ה ניקב וסתמו שקלו ופרו חרבה על פירוש זה ושבו לבסוף לפרש אם היי מעכב את התקיעה לאה ר סתימה, ולפסוק הלבה למעשה בלי לחקר עוד על הקושיות העצומות העולות נגד סונית הירושלמי. ואני בראותי מבוכה גדולה כזאת לא נהתי מלחזר כפעם בפעם על סונית ירושלמי זו, כי נחשתי שיש נם פה איזה שיבוש הספרים כמו במקומות אץ מספר בתלמודא דבני מערבא. ובאמת לא מנעני אל דעות בחסדו מלמצא הטעות ומלהסירה לפענ״ד. אין בלבי שום ספק כי מלות "אם הי׳ מעכב את התקיעה פסול אם לא כשר" בלישנא קמא בברייתא נוספו בטעות משיטה שלאחר זו, כי שס מקומו בלישנא דר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן. ועתה, קוראים נכבדים! ננסה נא לקרות את הברייתא באופן זה: "דתני ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול ר׳ נתן אומר כמינו כשר שלא במינו פסול, ר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן כיני מתני׳ אם הי׳ מעכב את התקיעה פסול ואם . לאו כשר", ודעו וראו איך סר אפילו שמץ של שום קושי׳ ואיך שבה הסוניא ברה כשמש. — ההלכות במשנתנו אודות שופר שנסדק ודבקו ואודות דיבק שברי שופרות צריכות באמת רק לר׳ נתן, כי לחכמים אפילו נקב קטן שנסתם פוסל בכל ענין. וההלכה השלישית בענין שופר שניקב וסתמו דומה ממש ריק ללישנא דר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן בדברי ר׳ נתן. גם שתי הלשונות בברייתא דירושלמי מכוונות ממש לשתי הברייתות בבבלי בלי שום צורך לחברן להיות אחת. ואע״ם שקשה לחקר באיזה עת וזמן נפלה טעות זו בסוגית הירושלמי מ״מ נ־׳ל כי בה" נ והרי״ף לא ראו הגירסא כמו שהיא לפנינו, כי אינם מזכירים בענין זה הירושלמי לגמרי, נם לא עלה על לבם לפרש אם הי׳ מעכב את התקיעה קודם סתימה, וכמו כן הרמב״ם בהלכות שופר פ״א הל׳ הי. ואם באמת היתה בכ״י של הרטב״ם הגירסא הראוי׳, אזי אין מקום להשגת הראב״ד ולמה שביקשו נושאי כליו להליץ בעת. סוף דבר בענין כשרות שופר שניקב ונסתם נזכרו בדברי חכמינו ז״ל שלשה תנאים: א) שהסתימה אינה מעכבת את התקיעה (המשנה והתוספתא וברייתא ראשונה בבבלי ולישנא דר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן בירושלמי). ב) שנסתם במינו (ר׳ נתן בברייתא שני׳ בבבלי וללישנא קמא בברייתא בירושלמי). ג) שנשתייר רובו שלם. (הוספת ר׳ יוחנן על ברייתא שני׳ בבבלי). ולהלכה למעשה שופר שניקב ונסתם בשר רק אם נתקיימו בל שלשת התנאים ההם. עי׳ שו״ע או״ח סי׳ תקפ״ו סעיף ז׳. דפרס ה. א י צ ק ר ב כ ק י, בר^ין.