Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 47

קבלת שבת 47 מז עליו לשבות ממלאכה. רק כאשר דבוק שרש "קבלי׳ בבנין הפעיל עם תיבת "פנים" אזי פירושו בל״א begrüssen בנון פני שבת נקבלה והמאמר הידוע חייב אדם להקביל פני רבו ברגל (ר״ה ט״ז: סוכה כ״ז: רמב״ם ה׳ ת״ת פ׳ ה׳ ה׳'־)1) ואולי ע״ב איתא בסידור תימן(הוצא׳ צוקרמאן ירושלים 1894; ע״ע אידלסאן בס־ Gesänge 67 .der Jemnnischen Juden pag) פני שבת נקבילה אבל הפייטן כמשפט חופשיות לשון הפיוט כתב נקבלה מפני המשקל. בכלל קבלת שבת איננו נכלל מזמור שיר כדמוכח ממחזור רומי(1710) תפלות לכל השנה (Venetia) וסדר תפלות לכל השנה (1676 Mantua) ששם נמצא המזמור הנ״ל ולכו נרננו ולכה דודי ליתא. אמירת המזמור היה מנהג ישן כדאי׳ בשו״ת פאר הדור (סי׳ קט״ז). הה׳ ברלינר בס׳ Randbemerkungen (45 I) מייא 896 .Cod. Bodl, ז״ל: מעריב ליל שבת יתחיל מזמור שיד ליום השנת. בקורתנו זאת אודות "קבלת שבת" כוללת השאלה מתי תקנו ומי ומי הם החכמים שהתקינו או הנהיגו לומר הו׳ מזמורים ולכה דודי ואיך אפשר שנתפשטה התקנה החדשה הזאת בזמן לא כביר לארצות רחוקווז. הראשון שדבר על המנהג הזה הוא ר׳ משה בן טכ*ר ב״סדר היום" שלו. הוא מזכיר היציאה לקראת שבח אל מקום אויר פנוי בשדה כאשר נזכר בש״ע של אר״י (דם׳ ווילנא ד׳ כ״ט סעי״ג) וז״ל קבלת שבת תצא לשדה. שם המחבר מביא אותנו אל עיר צפת בגליל העליון. המקום הזה היה מרכז לחכמי הקבלה בהמאה הט״ז למ״ה וכדי להבין בידיעה ברורה תהלוכות החכמה הזאת והתפתחותה נימא בזה מילתא. המשל התלמודי שמראה כי ההגדה וההלכה תרוויהו צריכי נוכל לשאת גם על עבודת הבורא בכלל אם נחליף המושגים הנ״ל בהטיית שכם וקבלת עול מצד אחד ורגש פנימי מצד אחר. ההליכה באורח התורה והמצות בלי נטיה ימין ושמאל וגם התפעלות ע״י המצות המעשיות בקירות הלב ובטעמקי הנפש הם המה שני הסדנים של רוח היהודי. חיי הנפש ורגש חם לעשות רצון הבורא הם התנאים הכי מוכרחיים לעבודת הלב ואי לא קיימא הא לא קיימא הא, והעיץ השכלי בלבד איננו משיג למטרה הזאת. זה מוכח מכמה מקומות בתלמוד שנמצאו שם סודות ורמזים בפרט על מה שאחר הטבע כמו מהות ה׳ ובריאת העולם, דברים שהחוש ושקול הדעת אינם יכולים להבינם. בימי הגאונים מראים לנו ספרים כ״אותיות דר׳ עקיבא" ו״שיעור קומה" ודומיהם כי עוד לא שקטה החקירה בסתרי החכמה. כמה שאלות נשאלו מהגאונים אודות מקומות זרים ומתמיהים שבתלמוד כמו שהביא הח׳ יואל בספרו Aberglaube und die (83 Stellung zu demselben (Berlin וע׳ נם בלאך במאנאטשריפט 23 .1893 p. נם בתפלה וב^־ט בה נמצאו הרמזים הבתרים והסמנים הטובקים מהתפתחות חכמת הסוד כבר בזמן הקדום הזה כמו שהראה בלאך במאמרו על "יורדי מרכבה". כנחל הזה שפסק, בפתע פתאם הלכו מימיו להם ואיננו לפי ראות עינינו אנו, אבל באמת שטף עבר נתיב לא דעו עיט בתחתיות אp עד שהוציא ראשו במקום אחר