Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 48

48 קבלת שבת מח והרואה משתומם ממראה עיניו מפני שלא שת לבו לחט מ אחר המקור — בן נראתה מחדש חכמת הקבלה במאה הט״ז. אז נתפשטה הקבלה של האר״י מפני שהיה עת רצון לתורת הסוד ולחכמת הרזים♦ בשנת ה״א רנ״ב(1492) גורשו היהודים מאספמיא ופורטוגל והאומללים האלה שמו פעמיהם לארצות שונות ויש מהם שהלכו לארץ ישראל כמו המקובלים ר משה קורדובירו, ר• יוסף קארו ור׳ שלמה אלקבץ. ויש שהצילו נפשם לארץ תוגרמא והמגורשים מאשכנז ואוסטריך מצאו מחסה בפולין וליטא אשר שם ישבו בטח תחת ממשלת סיגיסמונד הראשון(1548—1506). עמנו מיום היותו היה למור יצא ושוב ומה שאירע לאבות שנסעו והעתיקו ממקום למקום היה סימן לבניהם אחריהם בליל הנלוח המר וא״ב אין להתפלאות שהלכו מפני הלחץ זו הדחק לארצות רחוקות להציל נפשם בכפם. ועם בל זה יש לבן דור אחרון מקום להתמהות על ענין תלמיד הישיבה הנוסע רגלי ממזרח למערב ומצפון לדרום. מימי התלמוד בבר נדע שתלכו בני בבל לקחת לקח מפי מלמדים בא״י אפילו לאחר שנשאו אשד. (ע׳ הח׳ האפסמאן בס׳ מר שמואל בט״ע ישורון 438 VIII) כר׳ עקיבא שהלך ללמד חורה שש שנים ועוד שש שנים אחרות (בתומת, נדרים) לאחר שבת בלבא שבוע היתד. לו לאשר. — עד שר׳ יוחנן מתמי׳ ואמר ריחים בצוארו ויעסוק בתורה (קדושין ב״ט:) אבל גם בדורות האחרונים בימי הכינים היה הדבר הזה למנהג. התלאות שמצאו הולבי הדרבים לא מעטים היו ומסעות ה״בחוריס" לא היו בטיולי עונג כלל וכלל. פעמים רבות התנפלו גדודי לסטים מזויינים על המסעים עד כי הפתגם "סכנת• דרכים" נמצא במעט בכל דף של ספרים במאה הט״ו (עי׳ 63 Güdemann, Geschichte des Erziehungswesen III). הח׳ גידעמאן מביא בספרו הנ״ל תולדות חיי החכם טאמאס סלאטטער שכתב זה בעצמו ושם מספר אודות מסעיו לאטר: אחרי שלט הוא וחבריו בכפר סמוך לנומבורג תטהו אנשי המקום שלא נהרט כי כמעט כל הכפר נחשד על שפיכות דמים ועוד מגיד שכמה פעמים היו בסכנת נפשות מפני פרשים ורוצחים כמו בטוריערוואלד בפראנקענלאנד ופאלאנד. למרות כל זאת צריכים אנחנו להודות כי טהרי״ל הלך למסעיו ממאגענצא לווין (62 Güdemann III) ואפי׳ לויניציא וועראנא ולא נוכל לכחד בי תלמידו של ר׳ ישראל איסרלין הלך מאוכסבורג לווינער-ניישטאד ומשם עד נהר ריין ופדוא קרעמאנא. מן הדוגמאות המעטות האלה נראה ברור כי דרבים קשים וסבטת רבות לא יובלו לכבות אהבת הלימוד ושאיפת המדע. הדרך בין סרבורג לניישטאד שהיא אורך ה׳ או ו׳ שעות אם מסע אדם במפלת הביזל ילך איסרלין רגלי עם תלמיד ובלילה או קודם עלות השחר אע״פ שיש בה כמה שיחים הרים ולסטים. הח׳ עלבאגן כותב אותת הקבלה של אר״י(Der Jüdische Gottesdienst 389 .8. w. p .ס) בי אחריו לא היתד, שטה רוחנית אחרת שתקפה ידה בל כך בזמן לא בביר והשאירה רושם כל כך חזק בספר התפלה.