Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 55

נד. הערות ורמיזות && הקורא יראה בי המתרגמים האחרים שמרו תמיד מדד. שוה לבל המקומות, כל אחד עפ״י דעתו בהוראת מלה זו, ורק חז״ל שיט את מדתם ויצאו לחלק בין המקומות השונים. והיודע להוקיר את חכמת חז״ל בלשון התורה יתאוה לדעת את שיטתם מה. ועל מה־ זה ראו לחלק בין הנראים מדומים? הנה בשפה העברית אנו רואים אותה ההופעה הלשונית שדוגמתה ישלפטשככל השפות בכלל ובשפות השמיות ביחוד, שרש אחד מממש למשמעות שוטת ולפעמים נם מהופכות זו מזו. בשפה הערבית כמעט כל שרש מלותי הולך ומסתעף לתמוטתימלה שוטת ולמושגים שונים. .את החוט המאגד את המלות בעלי המשמעות השוטת ומצרפם לשרשם אפשר למצוא רק ע״י נתיח פסיכולוגי בצירוף נפש העם יתר השפה. ואולם יש כי מלה בעלת צורה אחת יוצאת למשמעות רחוקות זו מזו, אשר אין למצוא שום יחס ביניהן ואף לא יחס ההפוך. במקום שיש בין המשמעות השוטח יחס ההיפוך לכל הפחות, כלומר שאותה מלה משמשת למשמעות מהושטת זו מזו אז נקל מאד למצוא את הפתרון. והפתרון הוא על אחד משני פנים: א) בי שורש המלה הונח לכתחילה על מושג נייטראלי״בללי ואח״ב התפתח ותא לשני סעיפי“ מושג שנראים כמתנגדים זה לזה ב). כמו למשל מלת "נמול" הונח לראשונה על המושג הניי&ראלי ־ כלל: לשלם לאיש כפעל ידו בין לשבט ובין לחסד. ואולם אח״כ התפצלו משרש זה שני מושגים מתנגדים זל״ז, מושג הנקמה והעונש מצד אחד ומושג ההטבה והשבר מצד שני. ובן מלת לחם הונח על מושג מזון בכלל. אצל העברים שהיו עובדי אדמה וחיו מתבואת השדה הצטמצמה מלה זו על מיני מזון שגדולם מן הארץ. ואולם הערבים עם נודד ותועה במדבר שכל מאכלם הי׳ בשר חיה ועוף, ציט במלה זו את המזון המיוחד להם, את הבשר. ב) בפעלים^ שנבנו משם העצם (Verba denominativa) אפשר שישמשו למושג החיוב ולמושג השלילה באחד, לפי שבעיקרם באים להורות את הטפול באותו העצם, שאת שמו הם נושאים. נקח למשל את המלות הידועות: הפעל?!טא נבנה משם העצם חטא, ולפיכך הוא יכול לשמש למושג עשית חטא ולמושג התטהרות מחטא כידוע לקוראי התנ״ך. פעל זחגר נבנה משם חגורה ומשמש לכריכת חטרה וגם להפרתה מטפו [שמואל ב, ב״ב, ט״ו — לדעת מנחם בן סרוק במחברתו. ויש פרושים אחרים. ואכמ״ל] הפעל דשן ממלת לשן בא במובן של הרחקת חדשן אבל גם במובן החיובי לעשות דבר ללשן [תהלים כ, ד־ אבן עזרא המלה כי אם גם בהעתקת הכתוב בולו* והוא מעתיק עפ״י השבעים באלו הי׳ כתוב כאן: ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו *הנותרים" כמו שכתוב בפסוק י״ב ופסוק ט״ז. ובעלי הביבליא חין" קימטעל מחפשי שנויי הנוסחאות לא הרגישו בזה. ואולם ברור כי מעות היתה מלפני התרגומים הנ״ל שנמשכו אחרי הפסוקים הבאים אחריהם מבלי שירדו לעומק פשוטו של מקרא. כי במקום זה מלת "הנותרים" מיותרת היא שהרי משח מדבר עמהם על מאורע זד. של מיתת אחיהם ומזהירם שלא להתאבל ומה צורך יש להטעים שדבר רק אל הנותרים ועיין בספרי דרשות חז״ל. ב) ראת ספרו של הד״ר לאנדוי: 1896 Die gegens. Wörter im Hebr. Berlin שדבר ע״ז בארוכה. וכמה דוגמאות לקחתי מתוך ספד זה.