Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 56

m ט # הערות ורמיזות ורד״ק ואבן נ׳נאח]. הפעלים שרש, סלק וירש ידועות ואין מן הצורך לבארם. ואולם במקום אשר המשמעות השוטת של מלה אחת רחוקות זו מן זו עד בי אק למצוא ביניהם שום יחס, אז אי אפשר להניח שורש משותף להם. ובע״ב נאמר כי המשמעות השונות נולדו לכתחילה משרשים שונים, אשד בתחלת בריאתם היו נבדלים זמ״ז גס בהברתם, אלא שבהמשך הזמן נתטשמש ההבדל הדבורי עד שאין רשומו נכד עוד בצורת הכתב. וכבר עמדו חוקרי־הלשון על הופעה לשונית זו וכתבו ספרים רבים שהפיצו אור על כמה מלות עמומות ומסופקות והחכם ד״ר לאנדוי הראה בספרו כי כמהג) מלות עבריות המשמשות למשמעות שונות אפשר לבארן עפ״י הסבה הנ״ל. והדבר מובן ביותר בשפתנו העברית העניה באותיות הגרוניות ושרוקות Guttural und Zischlauten הנה האות העברית ח׳ מסמנת שני קולות משונים קצת זמ׳יז בהברתם, בעוד שהערבי מבדיל בין הקולות האלה גם בסימן שבכתב. חית עם נקודה מלמעלה היא חית חזקה וחית בלא נקודה היא חית רפה. וכן הדבר באות העי״ן שהערבי מבדיל בין ההברות בין בדבור ובין בכתב, והעברי ודאי שהיה מבדיל בהברה ממן מן הזמנים אבל לא בכתב. והוא הדין באותות הטית והצדי וכד. ובמשך הזמן כאשר חדלה העברית להיות שפת דבור ונשארה רק שפת־הכתב נשכח ההבדל הדבודי לגמרי, והטשטוש הקולי גרם לטשטוש ההבנה ולבלבול המושגים. הנה למשל מלת חסד באה בעברית במובן החבה, הרחמים והחנינה וגם במובן הקלון, החרוף והגדוף, כמו בפרשת עריות: "חסד הוא" [ויקרא כ׳, י״ז. תדגים, רש״י, רמב״ן ואבן עזרא] וכן פן ןד!םךך שומע [משלי כ״ה, י׳.] וכבר עמדו רבותינו הראשונים על מלה זו ומשמעותה ההפוכותי) והשתדלו לבארה באופנים שונים. הרמב״ם במו״נ״ח״ג פ׳ נ״נ מבאר כי מלה זו הונחה בעקרה על מושג נייטראלי־כללי, על מושג-הפלגת אתה דבר בין לטוב ובין לרע! הרמב״ן ז׳יל מבאר את הפעל הסד במשלי הנ״ל בתור בנק בטי משם העצם ומשמש במובן השלילה! ואולם רש״י ז״ל בפסוק הנ״ל וכמעט בל הראשונים ועמהם החוקרים האחרונים חושבים כי מלה זו היא אחת שהן שתים ה). ג) עיין בהערה הקודמת. ועיין במלון גיזיניוס־־בוהל הוצאה ם״ז בראש ערך עין והאריך בזת והוכיח מהעתקה היונית של שמות עצמיים כמו עזה ועטורה בגימל שגס העבריים היו מחלקים בהברתם בין עין פשוטה לעין עם נקודה(ג), ועיין בערך עבר, בערך ערר, בערך עול. בערך עור, בערך עלם, בערך ענה IV, בערך עצב, עצם II, ערב IV ועוד ועוד אשר מכלם יש לראות כי שתי ההברות השונות של העין נכתבו בעברית באות אחת. ד) עיין סנהדרין נ״ח שדרשו מלה זו כפי משמעותה הרגילה. וז״ל הרמב׳ים: בבר בארנו בפ׳ אבות שחסר ענינו ההפלגה באיזה דבר שמפליגין בו ושמשו בו בהפלגת הטוב יותר. ה) עיין רטב׳״ן לפסוק הנ״ל: ולדעתי פן יתסדך שומע, יסיר ממך כל חסד ונו׳ כמלת לדשני, תשרש וכיוצא בהן. אמנם ההבם נלדקה בספרו: .Neue Beiätrge zur Sem. Sprwiss (1910 ,Strassburg) בצד 93 חולק על זה וועתו כדעת הס ברים ששני המושגים נתפתחו משרש משותף אחד. ואולם על ההנחה בכללה שזכרנו בגוף מאמרנו אין מי שיחלוק, ואם הדוגמה ממלת חסד איננה מוסכמת, הנה יש לעומתה דוגמאות רבות כמו מלת עבר במובן עבירה ממקום למקום שבשרשו הערבי הוא ג״ב בעין פשוט ועבר במובן חרון אף שבערבית הוא בעין עם נקודה. עיין בגיזיניוס בשם החכם בארטה ועין הערה וכן החכם דיליטש מפרש את הפסוק