Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 57

נז הערות ורמיזות 57 אחת — בצורתה שבכתב ושתים — בשרשים שונים זה מזה בהכרתן. בשפה העברית אנו פוגשים מלה זו על הרוב במובן החנינה ועשית הטוב. בשפה הסורית והארמית באה עפ״י דוב במובן הקלון והרשע. ואולם בשפה הערבית נשתיירו שני השרשים במובניהם המהופכים והשרשים האלה נבדלים זמ״ז לא רק בדבור כי אם גם בכתב [ראה במלון של גיזיניוס] ואולם בעברית נמחה ההבדל הקולי והכתבי וזה נרם שמלה אחת בתמונתה משמשת למובנים שונים. והנה גם המלה פרע באה בתורה במובנים שונים ובהוראות מהופכות זו מזו. המפרשים השתדלו לבאר את ההוראות השונות בתור סעיפי מושג אחד כללי, מושנ הפריצה, הבקיעה והפליהה (עיין בקונקורדנציא של פירסט) ומתוך מושג זה נסתעפו המושגים השונים וכו׳ גם במקום שבאה מלת פרע בקשר עם שער הראש עיין בקונקורדנציא הנ״ל ואחרים אמרו שהשרש פרע הונח בראשונה למושג הריסת הסדר בין במובן הגשמי (תפריעו את העם ממעשיו. שמות ה׳, ד׳) ובין במובן הרוחני (ותפרעו כל עצתי משלי א׳, כ״ה) ובמקום שבא בקשר עם שער כונתו להריסות תקון השער בין ע״י הריסות קליעות השער ובין ע״י גדול ורבוי נפרז מאדי). ואין קץ להשערות שנאמרו בזה. ואולם חוקרי הלשון האחרונים בדקו ומצאו כי מלה זו מוצאה משרשים שונים. השורש האחד הונח למושג הפריקה, פריקת עול או פריקת מועקה וסיג ובמובן זה הוא בא בערבית בפעל פרג(בנקודה על העין) או למושג הגלוי והסרת המכסה ובמובן זה הוא בא בסורית וגם בשפת התלמוד [כמו מל ולא פרע או פרע להם בית השחיטה] וגם בכמה מקומות ב^ורה לפי דעת קצת מפרשים [וירא משה את העם כי פלוע הוא, כי פרעה אהרן(רש״י) שמות ל״ב, כ״ה. פורע מוסר מואס נפשו(אבן עזרא) משלי ט״ז, ל״ב]ז) והשורש השני' הונח למושג גדול השער. במובן זה הוא בא בערבית בפעל פרע (בלא נקודה על העץ) ומשמעותו מי שמגדל שער ראשו, או ביתר דיוק מי שמניח לשער ראשו שיגדל; וגם בשם התואר א?רע לאיש שראשו מכוסה בשער; ושורש זה נמצא בעברית בברירות בפסוק "גדל פרע שער ראשו" (במדבר ו,, ה). ולפיכך כל מקום שבו באה מלת פרע בתורה אפשר לפרשו רק באחד משני פנים הנ״ל, במובן של פריקה וגלוי או במובן של גדול שער, אבל בשום אופן לא במובן של סתירה ופריצה והריסה והפרה כמו שהורגלו בזה רוב האנשים. ובאמת כל הפסוקים מתישבים על דרך זו באופן נוח ומתקבל. הנה למשל הפסוק למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו(שמותה׳, ד) משמעותו אתם ״וחסד לאומים חטאת״ [דרשת הדיל ידועה] במשלי י״ד, ל״ד, במובן הקלון והרשע Der Völker Schimpf ist Sünde וכבר קדמהו בזה רבינו חננאל. עיין רמב״ן ויקרא ר׳ הנ״ל. ו) עיין בביאור הרמבמ״ן לשמות ה, ד׳ וליב, כ" ה. ז) עיין באבן עזרא שם שכתב: כי הלומד מוסר יכתירתו ויצשינהו והמתרחק ממנו כאלו ינלהו ויפרעו, מן .כי פרוע הוא", כלומד פורע מוסר וכו׳. וכונתו לפסוק בשמות ל״ב כ״ה ושם מפרש האבן עזרא כמו באין חזון יפרע עס (משלי כ״ט, י״ח) ותפרעו כל עצתי (משלי א׳, כ׳יה) וגם שם מפרש האבן עזרא מלשון גלוי ע״ש. 2