Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 61

סא בדורי הלכות 61 עתה שדה זרע הוא, אולם הרחוב הסמוך לו נקרא עד היום הזה Zum toten Juden (הרחוב אל היהודי המת) ועוד מבוי אחד הסמוך לשם נקרא Leichenhof (חצר המתים). עכשו שייך המקום הזה לבעלי מסלת־יהברזל שהתחילו לחפור בו בעמק חמשה מטרים ע״י מכונות של עדור (באגגערמאנישק) שחזקתן מפוצצות במה מן העצמות לרסיסים ופשוט שיש אסור נתל בדבר. אך בהשתדלותן של בני קלן הי״ו פסקל המכונות מלעבוד והעברת העצמות לבית הקברות חדש הולך ונעשה ע״י לקוט בידים. והרי אני עומד ושואל כשלוקטין את העצמות הללו אם צריך ליטול גם את תבוסתן עמהן כמו ששנינו שתי פעמים במשנתנו או אינו צריך משום שלא אשתמט שום פוסק בפסקיו ושום משיב בתשובותיו להזכיר לץ תבוסה בפנוי הקברות. תשובה: א) במם׳ נזיר (סה.) היכי דמי תפוסה [גרסת הערוך: מנין לתפוסה]? אמר רב יהודה אמר קרא ונשאתני ממצרים [ממצרים] טול עמי. ובמה שעור תפוסה? פירש ר, אלעזר [בן פרת, האמורא. תום׳] נוטל עפר תחוח וחופר בבתולה ג׳ אצבעות. וכדברי ר׳ אלעזר אלו פסק הרמב״ם זיל בפ״ט מה׳ טומאת מת ה״ה. ובפרוש המשניות כתב: ופרוש תבוסה המקום שמתגלגל בו, נגזר מלשון מתבוססת בדמיך, ובארו זה שמאסף עם המת העפר הלח שלו בלו שהוא מתחתיו ויחפור מן העפר התחוח ומקרקע בתולה נ׳ אצבעות ואז יטהר זה המקום, וסמך (ל}זה למה שאמר ונשאתני ממצרים וידוע שהם ישאוהו משם אבל הכמה טול עמי מעפר מצרים שאני שוכב בו לפי שתמצית הלחות והבשר המעופש מעורב בזה העפר עב״ל. ושמע מינה תרתי: שסע מינה שהתבוסה כלולה משלשת מיני עפר א) זה שהוא לח ב) וזה שחופרין תחת העפר הלח מן התחוח ג) וזה שחופרין גם תחת התחוח בקרקע בתולה ג׳ אצבעות. ושמע מינה שצורך נטילתו של שעור התבוסה ממקום הקבר הוא כדי לטהר את המקום ההוא לעושי טהרות כמו שאמר .ו א ז יטהר זה המקום" משמע שאם לא נטל את התבוסה משם עדיין המקום בטומאתו עומד א). על פי שני הדברים האלה שלמדנו מפרוש הרמב״ם ז״ל יש להוציא לכאורה שני טעמים על מה שלא הוזכר דין תבוסה בדברי הפוסקים. האחד: מפני שאצלנו אין דבר זה נוהג, שהרי אין אנו מזדקקים לטהר המקום אלא לפנות המת בפי כבודו כי דיני פנוי הקברות שהוזכרו בטוש״ע רובם ככולם איירו כשמפנץ מבי״ק אחד לחברו באופן שאין חמקום עומד להטהר בלל, ואפשר לומר שדין נטילת התבוסה לא משום כבודו של מת הוא מפני שהלא שייך לו אלא משום טהרת המקום בלבד(ועיין תשובת הר״ד אופנהיים זיל שירד בה נם לענין טהרת המקום כדי לבנות בית הכנסת עליו ושיוכלו א) אמנם ידידי ועמיתי הד״ר ש. גרינברג נ״י אמר שיש לפרש כי כונת הרמב״ם ז״ל .באמרו "ואז יטהר" לא על נטילת התבוסה היא אלא על פנוי המת עצמו, אלא שהרמב״ם לא הזכיר כלל בדבריו קודם את פנוי המת; רק הוא מובן מאליו. אולם עיקר הראיה לשיטתו ז׳׳ל הוא מה שפסק בפ״ט מהלכות טומאת מת ה״ב שגם במתי עכו״ם נוהג דין התבוסה דלא כשאר הראשונים ז״ל, ש״מ משום טומאה נגעו בה ולא משום מצות קבורה וכבוד המת. ועי׳ להלן מה שיש לדחות ראיה זו ועיי״ש ראיה אחרת לדבר.