Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 64

64 בדורי הלכות סד רבתי (ומייתי לה הרמב״ן דל בתורת האדם והרא״ש ז״ל בפ״ק דמ״ק ובטור ויו״ד סי׳ ת״כ בקצרה) שרבי אלעזר ברבי צדוק קבר עצטות אביו על פי צוויו בבקעה ולאחר שנתעכל הבשר לקטם ע״י חברו יוחנן ונכנס נם הוא עצמו לשם ופרס את הסדין וקרע וכו׳ ופרט שם בדקדוק את לל הענץ ולא הזכיר שנטל עפר עמו, ודאי משמע שעשה כהלכתו שאין שעור תבוסה אלא ברקב המעורב בצרורות וקסמין, והפוסקים הביאו ברייתא זו להלכה ש״מ דס״ל כותיה ואולי משום כך אין הלכה כבן עזאי ולפיכך לא הזכירו שעור תחוח וג׳ אצבעות. [ולאידך גיסא הרמב״ם ז״ל שפסק כבן עזאי (בפ״ט מה׳ טומאת מת) לא הביא ברייתא זו. אבל נם לשטת הרמב״ם דל אין דין תבוסה נוהג אצלנו מפני שלדעתו דל כל עיקרו לא נאמר אלא משום טומאה ולא ס״ל כרבנו שמשון ז״ל שיש בזד. משום כבוד של סלוק המת וקרא דמציים אסמכתא בעלמא כמ״ש בלשונו וסמך לזה וכו׳ משא״ב הר״ש שכתב בלשונו דדרשינן התם וכו׳]. וגדולה מזו מצאנו בשיטת הרי״ף ז״ל שפסק כברייתא אע״ג דאמורא לא סבר כותה אלא כאידך ברייתא שנעשה מעשה על פיה אעפ״י שהרמב״ן ז״ל תמה עליו. ע׳ כל זה בפ״ד מה׳ אבל הי״ד בכסף משנה שם ובב־י יו״ד שעי׳ג, ונ״ל בטעם הרי״ף דל שכיון שאמרו ממי הוא סבר לי׳ כהאי תנא ש״מ דאנן לא סבירא לן כותי׳ ולפי־ז גם בסוגיין כן, ובנדון שלפנינו אולי הכל מודים שיש לפסוק כברייתא שיש בה מעשה אע״ג דאמוראי סברי כאידך, דשמא לא שמיעא להו הא ברייתא ואילו שמיעא לחו הוי הדרי בהו משום דמעשה רב. כך היה נ״ל לומר כדי לישב השמטת הפוסקים. ומה שלא הזכירו בפסקיהם שעור הרקב שאמר ראב־צ במלא תרוד ועוד משום שזה ודאי לא נאמר אלא לענין טומאה הא לענין פנוי מלתא דסשיטא הוא שצריך לפנות כל ספק רקב של מת ולא היו צריכין להזכירו. ד) אפס כי לאחר העיון נ״ל שאין ראיה ממעשה דראב״צ בעצמות אביו וממה שהביאוהו גדולי הפוסקים שאין צריך ליטול עפר, כי כאן גם בן עזאי מודה שאינו צריך לכך. דתנן במס׳ אהלות (פט״ז מ״ה) המפנה קברו מתוך שדהו [ופירש הרא״שב) שקברו שם אדעתא לפנותו] מלקט עצם עצם והכל טהור(כלומר שאין לו 4דין תבוסה). והנה משנה זו ודאי כבן עזאי היא שענין התבוסה נטילת העפר הוא שאם כראב׳־צ הלא| אין' שם רקב עדיין כיק שקבר אדעתא לפנותו ופינהו בזמן מועט אחר הפטירה כמו שהיו נוהגין אז דתניא (אבל רבתי פי״ג) בראשונה היו קוברין במהמורות(ע׳ יו״ד שס״ג ד׳) נתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותן בארונות. ואז ודאי אין רקב. אלא מתני׳ כבן עזאי ואעפ״כ אמרו שאם קברו מתחלה אדעתא לפנותו׳ אינו צריך ליטול עפר עטו. ולסי״ז אין ראי׳ ממעשה דראב״צ בעצמות אביו שהרי אדעתא א) ושם בדברי הרא״ש ז״ל מעות הדפוס במחסור כהורות; ובס, מלאכת שלמה הגרסא הנבונה ובן הגיה הרג״ה ז״ל בס, סדרי טהרות; ובך צ״ל: ,/המפנה קברו; שקברו שם אדעתא לפנותו: יש לו תבוסה. ואסור לפנותו" עב״ל. והדבור השני יש לו תבוסה וכו׳ קאי אסיפא דמתני' עיי״ש.