Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 67

סז בדורי הלכות 67 נתקיים בו עדיין דין קבורה כלל ובאופן זה אץ לו דין תבוסה כמפורש במשנתנו על פי פירוש הראשונים ז״ל. אבל הקובר את אביו על דעת לפנותו ואח״ב שכח ולא פנהו אלא שאחר זמן מצאהו איש אחר באותו הקבר והרי הוא רוצה לפנותו מכאן, מפני שהוא צריך למקומו הקנוי לו כעת, אז ודאי בדין הוא שנאמר כי כבר נתיחד למת זה שעור העפר שתחתיו מחמת עצמו, מפני ששכח קוברו לפנותו, והרי זה ממילא הקבר שלו, שהרי מכיון שאין לו קוברין כמת מצוה הוא וכל מקום שהוא שם זהו קבורתו. אמנם אין לו דץ מת מצוד, גמור לגבי זה שנאמר עליו כי קנה מקומו ואסיר לפנותו משם שהרי לא נפל חלל באותו המקום רק הביאוהו להזקבר בכאן ממקום אחר שמת שם [ולא חיישינן שמא מת כאן וקנה מקומו שכבר הקשו בירושלמי כן ותרצו אין מתי מצוה מצרין], אבל לענין דין תבוסה ודאי יש לו כמו לשאר מתים, שהרי מאחר ששכח קוברו לפנותו מכאן נעשה זה המקום קברו ומכיון שהוא קברו הרי עפרו שמתחתיו בטל לו ומעץ קבורה כמו הוא עצמו. ולפיכך שנינו במשנתנו שהמוצא קבר שנכץ לומר עליו [כלשון התום׳] שנקבר בו אדם אדעתא לפנותו אלא שנשכח, ועכשו מצאו המוצא הזה, אז נוטלו מכאן ונוטל תבוסתו עמו אעפ״י שנקבר מתחלה אדעתא לפנותו. נמצינו למדים שדברי הראשונים ז״ל פשוטים וברורים ותמיהת האחרונים ז״ל גנוזה. . ו) עתה בוא ואראך כי תמיהת האחרונים ז״ל ותדעי אליהם שניהם בדבור אחד נאמרו בירושלמי נזיר (פ״ט ד,"ג) ר׳ יצחק בר גופתא בעא קומי ר׳ מנא תמן' את אמר [המפנה קברו מתוך שדהו] מלקט עצם עצם והכל טהור וכא את אמר הכץ [שנוטלו ואת תפוסתו]? אמר לו אמור דבתרה אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תבוסה. עכ״ל. והנה במשנתנו גרסינן רבי שמעון אומר אם התקינו וכו׳ ולפיכך תמה בשיירי קרבן מה תירץ לו ר׳ מנא לר׳ יצחק הא מ״מ קשיא לת״ק שלא חילק בין התקינו לקבר או לא התקינו, עיי״ש שנדחק מאד וכן בפני משה. ושניהם לא ראו מה שהעיד בם׳ מלאכת שלמה מאת רבי שלמה העדני ז״ל כי מצא שנמחקו מלות רבי שמעון אומר והגיהו "ואם התקינו וכו", וכן הניד, הרב רבי יד,וסף [הלוי ן׳ מינש?] ז״ל וכתב כן מצאתי עכ״ל. וברור לענ״ד שיסוד הגהה נכונה זו הם דברי הירושלמי הללו. וראיה ברורה אביא שגם הר״ש ז״ל בפרושו לא נרם ר׳ שמעץ אומר וכו׳ שהרי הוצרך להביא שם ראיה לדבריו שאין עפר התבוסה טמא מן המשנה הקודמת ולא אמר כלל שלדברי רבי שמעון א״א כלל להיות שיהא העפר התחוח וג׳ אצבעות שתחתיו טמאים שהרי אפילו בעפר קברות עצמו שהם הקסמין והצרורות שהרקב מעורב בו [ונם מוהל המת מעורב בו כדברי הרמב״ם ז״ל בס״ג מה׳ טומאת מת ה״ח] מטהר רבי שמעון בפ״ג ממס׳ אהלות מ״ב, אלא ודאי הר״ש לא גרם רבי שמעץ ולפיכך לא פירש גם טעם מחלקותן. וכך היא השקלא וטריא בירושלמי: ר׳ יצחק בר נופתא הקשה דתמן תנינן שהמפנה מת שנקבר אדעתא לפנותו אין לו דין תבוסה והכא תנינן שאם מצא מת אחד או שנים תלינן שלפי שעה הונחו שם ואעפ׳־כ צריך