Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 68

68 בדורי הלכות סח ליטול תבוסתן והשיב לו ר׳ מנא אימא סיפא ואם הותקן לקבר מתחלה יש לו תבוסה ולפיכך נם במוצא מת אחד או שנים כיק שלא שב הקובר להוציא משם אלא נחיאש הימנו כי שבח ואדם אחר הוא שמצא הרי זה דומה כהותקן כבר לקבר שהרי ממילא נעשה זה קברו. זהו לע״ד הפרוש האמתי בדברי הירושלמי, וכל המפרש־ם עם היג״ה ז״ל בכללם העלו בהן דחוקים שעיקרם חסר מן הספר. ואפילו לגרסת הרמב״ם ז״ל בפה״ט ר׳ שמעון אומר וכו׳ יש לישב דברי הירושלמי בדרך זה דמדרבי שמעון נשמע לרבנן, שהרי עד כאן לא נחלק עם ת״ק אלא בנפלים עיי״ש אבל לענין שאר קברים גם ת״ק מודה לו שיש לחלק בין הותקן לקבר או לא הותקן, ולא כמפרשי הירושלמי שכתבו דברי תימה שגם בזה יש מחלוקת. ונראה לי שמי שנתיאש קוברו ממנו מחמת שכחה ולא נתכון ליחד לו קבר זה אלא שהסיח את דעתו ממנו לגמרי והוא נשאר*קבור כאן אז יש לו דין מת שנקבר שלא ברשות, שהיי אין כאן שום יחוד לקבר כמו בנקבר שלא ברשות שאין יחודו של קובר מועיל בו מפני שאין לו רשות לכך. וכבר פסק הרמב״ם ז״ל בם"« מה׳ טומאת מת ה״ה שהנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה ומותר לפנותו כרשב״ג בתוספתא. ובאור הדבר הוא שאין המקום נקנה לנקכר עולמית כדי שיהא אסור לפנותו אלא ביחודו של בעל המקום אבל בנקבר סתם, כגון שקברוהו שם רוצחיו או שנפל מעצמו לבור ונערם עליו גל עפר [אם אעו מת מצוה כמו שנתבאר בתפארת ישראל ספט״ז דאהלות עיי״ש] אז אינו קונה מקומו לענין איסור פנוי אבל דין תבוסה יש לו שהרי מכל מקום קברו הוא. וכן המוצא מת קבור אדעתא לפנותו שקוברו שכחו ולא פנהו יש בו דין תבוסה שהרי קברו הוא ממילא. ובהכי איירי מתני׳ דמצא מת מושכב וכו׳. אבל כשבא הקובר עצמו לקיים מחשבתו ולפנותו משם אז דינו כאלו לא נקבר עדיין כלל מעולם ומה שהיה מוטל בקרקע לא היה זה אלא לעכל הבשר וכך היה יכול לשימו בעפר באיזו תיבה או לטוה עליו סיד כדא־תא ביו״ד שם כדי לעכלו, ולא היתד. זו קבורה כלל כיון שלא נתיאשו ממנו מליטלו משם ולפיכך אק לו דין תבוסה שכל שאין זה עפר קברו לא נתבטל אליו כלל. ובמוצא קבר כזה אין חוששין שמא החליט הקובר שישאר כאן בתורת קבר דזה לא שכיח דהא כל יחיד מוביל מתו לבית הקברות ואינו מניחו בשדה לבדו אלא ודאי תולין שקברו אדעתא לפנותו ושכח וזוהי כונת הראשונים ז״ל למדקדק היטב בלשונם ולפיכך מותר לפנותו אבל דין תכוסה יש לו. ובזה תתישב קושית כס״מ על הרמב״ם שפסק כרשב״נ גנד רבים משום שכן מוכח מסתם משנה דאל׳׳כ קשיין אהדדי כמו שהקשו בירושלמי. ז) והנה עד שלא נתבאר לי כל הנ״ל הייתי סבור לומר לענין קברי קלן שאין להם דין תבוסה משום דתני עולא בר חנינא מת שחסר אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות (נזיר ס״ה.) ומכיון שאין לפנינו אלא עצמות וכל הבשר נתעכל הרי מח שחסר הואי). וגדולה מזו כתבו שם בתום׳(ד״ה פרט וכוי) שמה שאמרו בגט׳ שהרוג אין לו ד) אמנם ידידי הד״ר גיטלסון נ״י העיר שאין זה אלא בנקבר חסר אבל אם נקבר שלם ונחסר בקברו אולי יש לו דין תבוסה, עי׳ נזיר נ״א: תד״ה מת שחסר וכו׳. וההגהה בשולי הדף