Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 69

{SD ברירי הלכות 69 * תבוסה משום מת שחסר הוא. ונתבאר זה יותר בפרוש הרא״ש ז״ל בפט״ז ממס׳ אהלות מ״ה שהרוג אין לו תבוסה מפני שנשפך דמו, וכ׳י׳ש בנדון ריק שגם בשרם נתעכל. והנה לדעת התום׳ והרא״ש ודאי צריך לפרש שמה ששנינו במשנה המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם והכל טהור ואין שם דין תבוסה שהוא גם כן משום מת שחסר, דכיון דאיירי כמו שפירש הרא׳יש ז״ל שקברו אדעתא לפנותו במו שהיה מנהגם אז, ובאופן זה הן היו מחכים עד שיתעכל הבשר והוי מת חסר, ואין צריך כלל לאותו טעם שאמרתי. וגם לפי פרוש זה בטלה תמיהת האחרונים ז״ל שהמשנה הראשונה המוצא מת וכו, איירי במת שלא נתעכל בשרו עדיין וכלו שלם ולפיכך תני נוטלו ולא מלקט עצם עצם ולפיכך יש לו תבוסה משא״כ משנה זו דחני בה מלקט עצם עצם. אלא שלפי זה יקשו דברי הירושלמי, שהרי ר׳ מנא לא תירץ בן לר׳ יצחק בר גופתא, אלא טעם אחר אמר לו, ש״מ דם״ל לד מגא שביון שכל העצמות שלמין אף אם חסר הבשר לאו מת חסר הוא. וכן מצאנו לעדן טומאת כהנים שאינם מטמאים לקרוביהם אם היו הסרים שאין זה תלוי אלא בחסרון עצמות בלבד שהרי ראב״צ הכהן נטמא לאביו אחרי עכול הבשר. [ועי׳ ב״י יו״ד שע״ג שלא הסכים לדעת הכלבו שאין כהן מטמא להרוג, אלא.שהרמ״א ז״ל הביאו שם בסעיף מ׳ וכתב שנכון להחמיר כן, וזוהי כשיטת הרא״ש ז״ל שאזכיר להלן, וכבר כתבתי לעיל דגם בש״ך בשם או״ז לא משמע כן]. ובאמת נ״ל שדין טומאת כהן ודין התבוסה ממקור אחד יהלכו. שמת חסר אין בו מצות קבורה מן התורה ולפיכך און כהן מטמא לו. ולפיכך דרשינן לאביו שלם ולא חסר (נזיר מד). וטוב טעם ודעת לזה משמע לי מתוך ספרי הקדמונים ז״לה) כי התורה העידה על מצות הקבורה שהיא באה לנו כדי שלא תהא קללת אלדים. בלומר שאין זה כבוד של מעלה אם לא יגנז מפני שהאדם נברא בצלם אלדים. ומביון שחסר צלמו אין כאן עיקר טעם הקבורה [ובחתם סופר יו״ד שנ״ג לא כ״כ]. אבל מדרבנן מיהא איכא משום כפרה או משום בזיוני וע׳ לחם משנה פי״ב מה׳ אבל ה״א שאין טעמים הללו אלא מדרבנן ודוק היטב. ומשום שאין מצות קבורה מן התורה למת שחסר [ט״מ אם חסר מחיים אין זה הסרק בצלמו ואין כאן מקומו להאריך בטעם זה] אין גם דין תבוסה נוהג מ, דמשום בזיונו או כפרה ליכא בהוספת עפר זה אלא שהיא הלכה למשה מסיני (ע׳ נזיר ס״ה. תד״ה פרט ובו׳ שהרמב״ם אומר בה שהיא מדברי סופרים בשיטתו הידועה) ולא נאמרה הלכה זו אלא בעיקר מצות הקבורה. סוף דבר שדברי התום׳ והרא״ש ז״ל קשים טובא מתוך דברי הירושלמי ועוד קשה עליהם מדברי רבי שטעון במשנתנו שאם הותקן לקבר מתחלה יש לו דין תבוסה לא מחוורת כלל. מיהו לעבין טומאת כהן במת שחסר לא משמע כן בש״ך בשם או״ז יו״ד סי׳ ת״ג ס" ק א,. ויש לחלק בדבר, וצ״ע, כי אפשר שגם התוס׳ לא אמרו כן אלא בדין רקב, עיי״ש היטב. וע׳ להלן בסוף הדברים באות י׳. ועל פי דברי ההערה הזאת תתישב מד, שתמוה על פי׳ הרא״ש ז״ל, ע׳ להלן באות זו. ה) ע׳ בספר מאורי אור לרבי אהרן בן אברלי ז״ל הלק בן־־כון בבאוריו למס׳ סנהדרין מ״ח.