Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 70

והרי דבריו סובבים על דברי הרישא דאיירי בלקום עצמות בלבד במקום שאין בשר ואמאי יש לו תבוסה הא מת חסד הוא לדעת הרא״ש דל וצע״ג. ומתוך דברי זזרמב״ם דל בפ״ט מה׳ טומאת מת למדתי שאין דעתו כדעת הרא״ש ומה שאמרו בגט׳ מת סרט להרוג לא משום דהרוג מת שהסר הוא אלא משום שלא נתיחד לו עפר זה שהרי לא קברוהו שם אלא הרגוהו במקום זה [ואין להקשות שיהא מת מצוד. דקנה מקומו שכבר הטיב לתרץ זה בתפאית ישראל פט״ז ממס׳ אהלות מ״ה עיי״ש]. ולפי זה בקברי קלן לענין אותם נפטרים שמוצאין אותן כששלדן קיימת ולא חסר מעצמותיהם כלום ודאי יש להן דין תבוסה. זולתי לדעת הרא״ש ז״ל שצריכה עיון גדול וזולתי לדעת הרמב״ם ז״ל מצד אחר שכל דין תבוסה אינו אלא לענין •טומאה ולא לענין סלוק המת כמו שמבואר בראשית הענין. ח) נמצא סופן של דברים לענין קברי קלן שיש לנו שלש עילות כדי לחשוך מהם דין התבוסה. ואלו הן: שמא הלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק שאין תבוסה אלא ברקב משום שעשה מעשה כהלכתו עפ״י דעת משנה אחרונה והרג״ה ז״ל ואפילו •אם תמצא לומר שאין הוכחה מאותו מעשה כמו שבארתי ולא עוד אלא שהרמב״ם ז״ל פסק'בפרוש כלן עזאי עדיין-יש לומר כי להרמב״ם לשטתו אין דין תבוסה משום קבורת המת אלא משום טומאה שהרי פסק בפ״ט מה׳ טומאת מת הלכה ב׳ שדין תבוסה נוהג גם במתי עכו״ם וחבריו חלוקין עליו בוה [עי׳ בסוגיא דנזיר ס״ה ע״א זע׳ פרשב״ם ז״ל בבא בתרא ק״א ע״ב וע׳ דברי הראב״ד ז״ל בשט״מ שם] ואפי׳ אם תמצא לומר כדעת הר״ש ז״ל שדין תבוסה משום קבורת המת הוא עדיין יש לומר כדעת הרא״ש ז״ל שמכיון שחסר הדם וכ״ש כשנתעכל הבשר דין מת שחסר יש להם ואין להם תבוסהי), ואעפ״י שתמהתי על הרא״ש ז״ל מתוך סוגית הירושלמי ופשוטה של משנה שבקי׳ לגדול שכמותו דאיהו דחיק ומוקי אנפשי׳ ואפשר דאנא שנאי חרא ואחריני ישנו חרא* *). נופף לזה השמטת הפוסקים דין תבוסה לגמרי ש״מ שאינו נוהג אצלנו ואולי כמו שכתבתי למעלה שלא היה דין זה נוהג אלא בנקבר ערום אבל בנקבר בתכריכים לא היה העפר ראוי כלל לקבל מוהל מן המת משום שסופו להבלע בבגדיו ומשום זה לא שייך העפר אליו כלל, אעפ״י שאין זה אלא דוחק גדול וחלילה לנו לחדש סברא כזאת מדעתנו ולא הזכרתיה אלא לסניף בעלמא. ועיקר הדבר הוא כי בהלכה רופפת כזו עלינו ללכת אחרי מנהגן של גדולי הדורות הראשונים ז״ל שלא הזכירו דין תבוסה בפוני הקברות. וכבר כתב רש״י ז״ל באחת מתשובותיו: "אלה שמוסיפים וגורעים ממנהגי ישראל מה שלא קבלו כסבורים הם שקנו מקום להתגדר בו ואינו אלא להתגנדר בו" (פרדס קע״ה). ולענין אם מותר לכהנים ללכת באותו המקום שהיה שם בית הקברות הקדמון בקלן לאחר פנוי העצמות בלי נטילת התבוסה יש לנו ג״ב שלש עילות לקולא אלא ו) ע׳ לעיל הערה ד׳ להחמיר בספק זה דשמא לא מקרי מת הפר לעבץ זה. *) ואמנב בבר נמצא לו גואל, בי ע, לעיל הערה ד׳ ישוב נכון לשיטת הרא״ש ז״ל.