Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 72

72 בדורי ה^כות עב קרקע נוטל עמו דכמת עצמו דמי וחופר עוד' בבתולת קרקע עס התפוסה ג׳ אצבעו!/ והיינו תפוסתו כדאמר להו יעקב לבניו בשעת פטירתו ובו׳ מקרקע מצרים טול כמי דהיינו נמי תפוסתו עכ״ל והרי זה כדברי. הירושלמי שמשום הליחה והמוח [נ״ל שצ״ל מוחל שהוא כמו מוהל בכמה מקומות] נגעו בה ולא משוס הרקב. ובשיטה מקובצת שם הובא בשם הראב״ד ז״ל שכתבו והתפוסה שנוטל מן הקרקע עמו ג׳ אצבעות מפני המוחל שלו ולא ידעתי אם הלכה למשה מסיני הוא מפני שאם לא מצאו כן שמא עבדם הוא ואין לו תפוסה עכ״ל ונ״ל שנפלה ט״ס בדברים אלו שהרי אי אפשר לומר שהלכה למשה מסיני.באה משום ספק שמא עכרם הוא, אבל כך צ״ל: "ולא ידעתי אם הלכה למשה מסיני הוא או מפני שאם לא מצאו ק שמא עכו״ם הוא'.ואין לו תפוסה". והמדפיסים החסירו מלת "אד. הרי שגם הראב״ד זיל נסתפק בדבר אם נטילת התפוסה משום מצות קבורה היא ולפיכך כשמצאו שלא כדרך ישראל אמרינן שמא עכוים הוא ואין לו תפוסה או נטילת 'התפוסה משום טהרת המקום הוא ולפי זה אין לחלק בין ישראל לעכו״ם רק שהיא הלכה למשה מסיני שאם הוא מושכב שלא כדרכו אין תפוסתו מטמאת, ויש להטעים הדבר,' שאם נקבר שלא כדרכו אין זו קבורה אלא גניזה בעלמא ועד כאן לא נאמרה ההלכה שעפר הקבר מתבטל למת להצטרך קבורה כיוצא בו אלא כשבא לכלל קבורת ישראל שאס לא כן אמרינן בי באקראי נקבר שם כמיש בתום׳ ולא בטל העפר אליו וכמו ששנינו שאין דין תפוסה נוהג במי שנקכר על דעת לפנותו וכבר נתבאר זה היטב לעיל. אבל בתום׳ נזיר אמרו שגם מה שהחג אין לו דין תפוסה משום הלכה למשה מסיני הוא והרא״ש כ׳ משום מת שחסר הוא וכן דעת הכלבו ופסק הרמ״א שנכון להחמיר כמותו (ביו״ד שע״ג ס״ט) משמע דלדינא לא ס*ל כותי׳ וכן משמע כש״ך שם ת״ג סק״א ודוק היטב. וכבד כתבתי לעיל שדברי הרא״ש דל קשין להולמן. ואחר החפוש בספרי האחרונים מצאתי כעת בספר ערך שי מאת הרה״ג שלמה יהודה מסיגעט שנדפס בשנת תרנ״ז בחדושיו לידד סי׳ שס״ד שנשאל כבר על תימה זו למה השמיטו טור וש״ע הא דתנן שתי פעמים במשנתנו במס׳ נזיר ובמס׳ אהלות ודחק ליישב שאין זה נוהג אלא בארץ ישראל בשעה שהיתה טהורה אבל לא עכשו בהוץ לארץ ועוד כתב שאין זה טמא אלא לגבי עושי טהרות אבל לא לכהנים. אך בכל החרוצים הדחוקים האלה לא העלה אחכה אלא לדעת האומרים שאין דין תבוסה אלא משום טומאה אבל לדעת הר״ש דל וכן הראב״ד ז״ל שנסתפק בדבר וכדמשמע נמי מן הירושלמי כמש״כ לעיל ובמו שכתבו ■בפשיטות בתפארת ישראל ובס׳ סדרי טהרות וכדמשמע להדיא בפרוש המפרש למס׳ נדר ובתום׳ שם שאין זה נוהג בעכו״ם מדעת כולם ז״ל,נראה שאין דין זה אלא משום סלוק המת במצות קבורה שצריך עפרו להקכר עמו ועדיין התימה בקושיה עומדת אם לא שנפרש ככל מ״ש לעיל. ויותר לא מצאתי על זאת בתשובות האחרונים מלבד אותו רמז מועט בתשובת הגאון ר״ד אפנהיים ז״ל (חוות יאיר ד׳ למברג קל״ו ע״ד בחצאי עגולים) בלי שום באור על השמטת הפוסקים.