Jeschurun · 1922-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1922) · p. Seite 73

בדורי ד! ד כו ת 7S y> ושוב שמעתי כי בשרית אבן השהם מדובר הרבה על ענין פנוי הקברות ואילי נגע שם גם בהלכה עמומה זו אך לא ראיתיו. י י) ועל דבר שיטת הרמב״ם דל שמת עבדם יש לו תמסה [וכן הבין שיטתו הגאון בעל אורח מישור דל] מצאתי מפורש בדבריו בתוספתא דאהלות פי״ז ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה. יש לו תפוסה ואין לו שכונת קברות, וטעם הדבר משום שחזקתן עבדם ואעפ״ב יש להן תבוסה. ובן נרסינן בהאי ברייתא בירושלמי נזיר פ״ט עיי״ש. אבל בבבלי (סה.) נרסינן אין להם תפוסה. והכריע הרטב״ם דל בגרסת התוספתא וירושלמי שהיא עיקר משום דקי״ל סמי חדא מקמי תרתי. ולעניי סתירת דבריו זיל אולי יש לומר שלא הצייך תבוסה אלא כשאין ידוע בודאי שהוא עברם רק שאנו דנין כן מאופן משכבו, ובגמרא (סה.) אמרו ע״ז דלמא עכו״ם הוא ה), שיט שאין זה ודאי, רק לענין שכונת קברות הקלו בדאמר ריש לקיש (שם:) עילה מצאו. ואולי לזה נתבון הגאון ר״ד אופנהיים דל בתשובתו(חוות יאיר ד׳ למברג קל״ו ע״ד בסופו) וזה לשונו: מכל מקום בנדון דידן אמדינן ביון שכל הקברות המה בעומק ובו׳ ובפרטות שרגלים לדבר שקבורת עבדם היא וכו׳ אף אם מוצא בבית הכנסת מפנה מקומן (עם התפוסה מספק) ונשאר מקום בית הכנסת טהור עכ״ל. ואלו הן שלש המלים הקצרות שהאציל לדין התבוסה בתוך חצאי עגילים בכל אפסי תשובתו הארוכה, וכונתו ז״ל באסרו "מספק" משום שמא לאו עכו״ם הוא ויצא לו כן משיטת הרמב״ם דל שאעפ״י שיש רגלים לדבר שהוא עברם צריך ליטול תבוסתו. אפס כי מלשון הרטבים דל *כפרוש המשנה למס׳ נזיר ואהלות משמע דנטילת התבוסה משום טהרת המקום הוא(וע׳ לעיל הערה א׳). או אולי יש לפרש בענין אחר: שלעולם דין התבוסה משום טהרת המקום הוא, ומה שאמרו בירושלמי ששעור התבוסה הוא עד מקים שהמוהל יורד אין פרושו משום שהמוהל המעורב בעפר טמא (שהרי כ׳ הרמב״ם ז״ל שהוא טהור), אלא שכל מקום שיש לחשוש בו למוהל יש לנו להשוש גם לרקב המת, וזהו מקורן של דברי הרמב״ם דל שמלא תרווד ועוד מעפר קברות אין ידוע אם הוא רקב או מוהל, כטש״ב לעיל, ואילו לא היה ספק מוהל לא היה גם ספק רקב, ולפי זה נכונים נם דברי הרשב׳ים ז״ל שדין התבוסה משום ספק רקב הוא ואינם סותרין לד׳ הירושלמי. וחק היטב. ולפי זד, יתבאר לנו שדין עפר קברות שהוזכר בפ״ב דאהלות מ״ב שהוא טמא הוא עצמו הוא דין התבוסה שהוזכר במשנתנו זו, וכן משמע בלשון התוספתא שהביא הרטבים ז״ל בפרושו שם וכ״כ בתפארת ישראל בשיטת הרע״ב ז״ל עיי״ש. ופרוש זד, היה מחוור ביותר אילו לא הוקשה לי עליו טובא מרבי שמעון שהזכיר דין תבוסה בספט״ז דאהלות ואיד,ו לא ס״ל כלל שעפר קברות טמא הוא, ע*פ״ב ט״ב: ורב* שמעון מטהר. ואולי משום זה לא גרסו רבותינו הראשונים דל שם רבי שמעון באותה משנה, ע׳ לעיל אות ו׳. ח) מיהו בכת״י מינכן (הוצאת שמראק) ל״ג