Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 28

28 הערות ורמיזות כח או״ח ע״ה, ה״ב: שער של אשד, שדרכה לכסות אפור לק רות כנכדו, אבל בתולות שדרבן לילך פרועות ראש מותר ובדי עי״ש. בדין זה יש מבונה גדולה בין הפוסקים. הללו מתירים גליי ראש בבתולה ואוסרים בפנויה שאינה בתולה, והללו אוסרים נם בבתולה! (יעיין במג״א שם ובמחה״ש -שש ועיין בשו״ע אבהע״ז כ׳.׳א בה ט ובב׳ש). ולפי שראיתי שמחלוקת זו תלויה בעיקרה בחלוק־־דעות שבין הפוסקים בנאור לשון הגמרא ובנוסחתה הנכונה, ומצר. השני ברור הדברים נוגע כבאור פלה עמומה שבאה בתורה, שעליה נתלבמו הרבה. המבארים והמתרגמים השונים שלא מבני עמנו, אמרתי לבאר את הדבר מכל צדדיו. ומראש אקדים שאין בדעתי להכניס ראשי בין ההרים ולהכריע בין רבותינו אחרוני. הפוסקים-). רוצה אני להגביל א׳יע בתחום המצומצם של ברור הנוסחות והבאוד הלשוני. מקור האסור של גלוי שעי־ ראש אשד, הוא בגט׳ בתיבות ע״ב. וזו לשונה. ,,ואיזוהי דת יהודית יוצאת וראשה פרועה״. [משנה] ,,ראשה פרועה״ — דאורייתא הואי. דכתיב ופרע את ראש האשד, ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש. — דאורייתא קלתה שפיר דמי. [קלתה סל. רש״י וערוך] דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור-). והרמב״ם בהל׳ אסורי ביאה ה׳ כ״א ובן בשו׳יע אבהע״ז כ״א הביאו להלבה: "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחד פנוי׳ ואהד אשת איש". ובבר שאלו הב״הוהגי״א ז״ל: מנין לו להרמב״ם להוסיף איסור נם בפנוי׳? וביארו דהרמב״ם הוכיח זה מלשונו של תנא דבי ר׳ ישמעאל, מדקאמר ל״בנות ישראל" ולא קאמר "לאשה". ומבארי השו״ע הח״ם והב״ש נתקשו על מחבר השו״ע שהביא לשונו של הרמב״ם האוסר גס בפנוי׳, הד,ו סותר את הדין המובא בשו״ע או״ח, ע׳יה, הנ״ל, להתיר לבתולות לילך פרועות ראש. ולפיכך כתבו שכוונת הרמב״ם והשו״ע לאסור רק כפנוי׳ שהיא אלמנה או נחשה, אבל בתולה באמת מותית לילך פדועת־יראש ובמו שמוכח מדברי המשנה "יוצאת בהינומא וראשה פרוע" [פ״ב דכתובות]. והרב בעל מג״א באו״ח הנ״ל כתב שדוחק הוא לפריש ד״סנויה" היינו אלמנה. ולפיכך יצא לחדש ד״פרועהדראש" היינו שסות־ת קליעת שערה והולכת בשוק. זהו אסור אף בפנוי׳. משא״ב גלד השער אסור רק בנשואה. ונראה כי הרב בעל מג״א מפרש את הכתוב "ופרע את ראש האשד," (במדבר, ה׳) שהכהן יסתור את שערותי־ המקולעות. ורמז לעיין בפירוש רש״י על הפסוק ופרע — "סותר את קליעת שערה כדי לבזותה. מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להם". ולפי שבאור זה בלשון המקרא הוא נגד ר,נמ׳ בכתובות ע״ב• הנ״ל דהרי הנם׳ כ) הר,־דג מתר״ש קרלבך ז״ל אפן» «ת כל החסד המפוזר בשים ופוסקים הנוגע להלכה מ. והרוצה לעמוד על עיקרי ההלכה יעיין במאמרו של הניר בספר "לדוד צב» שי״ל ליובל ומגעים של הרה״ג מהריד הופמן וצ״ל. ג) עיר הגייסות השונות ראה במאמרי להלן. בכיי מינכן הוצאת שסראק מלת קלתה .*סדאשונת באלן» והשני׳ בהא.