Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 29

העדות ורטיזות 2* כט הוכיחו מפסוק «ה את האיסור לילך בגלוי הראש והתירו עם׳"־ דק התורה רק במקום שד,אשד, שמה סל [קלתה לרש״י] או מטפהת [עפ״י פירוש המשניות לרמב״ם ועיין •חוי״ט] על ראשה אבל ללכת בשערות מקילעות וסגולות אסור, לכן חזר בו הרב בעל מנ״א מדבריו הנ״ל והעלה שאמנם האיסור לילך כגלוי־הראש הוא רק בנשואה, ד״קרא לא איירי בפנוי ", ולכן מותר לקרות קר״ש נגד שער בתולה מגולה, ומה שכתב הרמכ״ם ■והשו״ע לאסור גלוי הראש בין בנשואה ובין בפנוי׳ [= בתולה לפי דעת המנ״א] הוא דק מטעם מדת צניעות יעו״שי)- ואולם הרב בעל שבות יעקב (חלק אבהע״ז סימן ק״ג) הרחיק ללכת יותר. גם הוא מפרש את המקרא "ופרע את ראש האשד," במובן של סתירת קליעת שער, ימתו״ז מתיר גם הוא (עפ״י ד״ח) לאשר, נשואה ללכת בגלוי הראש אם רק שערותי׳ מקולעות, ואת הגט׳ כתובות הנייל העומדת נגד הביאור הזד, הוא מבאר באופן שובה מפירש״י והרמב״ם וזה לשונו: "ואי לאו דמסתפינא מרש״י שבש״ם ורמכ״ם בפירוש המשניות הייתי מפרש נם סוגית הש׳יס בכתובות על דרך זה, דהא דקאמרה המשנה יוצאת וראשה פרועה היינו שסותית קליעת שערה (לפי ההויא שבגט׳) ומקשה פריעת ראש דאורייתא הוא אם סותר שערה, לזה שפיר משני הש״ם דאירייתא קלתה שפיר דמי, פירוש מדאורייתא שאסור לבנות ישראל לילך בפריעת ראש בשוק היינו ששערותיה סתורות, אבל קלתה פירוש מלשון קליעת שער שפיר דמי, אבל דת ומנהג יהודית אפילו קלועין שערה נ״ב אסור לילך בגלוי וכו והרמב״ם שלא כתב וכי׳ דהיינו אם שעדותו׳ סתורות ולא קלועות דאסור אפילו בבתולה לילך כך בשוק" יעו״ש ומתוך ביאור זד, אנו למדים שני דברים: א) דאיסור התורה של פריעת ראש אשה אינו אלא בשערות סתורות ומפורעות, משא״ב בשעיות מקולעות ומנולות דמותר עפ״י התורה, ב) דעב״ם האיסור של פריעת ראש במובן הנ״ל חל ׳גם על בתולה והרמב״ם וכן השו״ע שלא חילקו בין נשואה לפנוי׳ לא הוציאו את הבתולה מכלל זה, ולא כמו שכתבו הח׳־מ והב״ש הנ״ל. ולכאורה פירושו מתקבל על הלב. ביאור מלת ו״פרע" במובן של סתירת קליעת השער נזיד ברש׳ י המובא לעיל והוא מלשון המשנה בסוטה ז, "עד שהוא מגלה לבה וסותר את שערה וכוי אם הי׳ שערה נאד, לא היה סותר ובברייתא המובאה שס דף ט׳. היא קלעה לו את שערה, לפיכך בהן סותר את שערה. ועיין גס בספרי על פרשה זו. וגם הרווחנו בפירושו זה לישב לשון המשנה בכתובות שם "יוצאת וראשה פרועה- דלפי תירוץ הנמי מדברת המשנה באשה שיצאה ירי חובתה נגד אזהרת התורה והתנהנד, במצותה, אלא שעברה על דח יהודית ויצאה כשראשה פרוע, ולפי פירש״י ורמב״ם ששמה סל או מטפחת בראשה, הרי ראשה מכוסה ואינו פרוע עוד! ואולם לפי ם*רוש השבות יעקב הלשון וראשה פרוע טתישב כהונן, אולם «ע* העיון יש לביר שפירוש השבו״י אינו מנוון אל האמת וצדקו בזה פירושי רש״י ד) כדברי תטג׳יא ** ערבוב קדדו בל*ון ונדחקו מ«*«" בנאות. *«עוזי תדגדיס טחוודיס.