Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 32

32 הערות •ורמיזות -L לזה דביי ר׳ יוחנן בכתובות ע״ב: אמד ד׳ יוחנן קלתא אין בה משום פתע ראש ואז יתברר כי קלתא .הוא דבר שמבסין בו הראש, יהי׳ צניף או צעיף או מטפחת’). ולפי זה שתי המשניות ברפ״ב דכתובות [יוצאת בהינומא וראשה פרוע] ובפ״ז דכתובות [יוצאת וראשה פרוע] מתאימות זל״ז לא רק בבטויי הלשון אלא גם בהלכה. ומתוך שתיהן יוצא כי מדרך הנשים ואפילו הבתולות לכסות את ראש; עכ״ם בקלתא, אלא שזהו איבו כשוי כדבעי ונקרא בלשון החכמים "ראש פרוע" ולבן החמירו על הנשואות שתתי׳ מכסות את ראשן ברדיד. ובכן נתכרר לנו דעת הז״ל בבאור מלת ופרע שמשמעותה היא גלוי, כלומר שהכהן יגלה את ראשה. ומד, שכתב רש״י על הפסוק ופרע הכהן. סותר שערה, לאבא לפרש מלת ופרע, כי אש הביא את ההלכה המבוארת במשנה סוטה ובספרי שהכהן צריך גס לסתור את שערה, אבל סתירה זו אינה נלמדת ממלת ופרע, כי אס ע״י דדשא מיתורא דקרא וכמבואר במס׳ סוטה ת״ר ופרע את דאש האשד,, אין לי אלא ראשה, גופה מניין, ת״ל האשד,, א״כ מד, ת״ל ופיע אח ראש, מלמד שהבהן סותר את שערה [מרבד, בגלוי׳ שסותר את קליעתה. רש״י] ומבואר שרק מיתודא דק־א הוא דורש לסתירת שעדה. אבל מלת פרע בלבד אין משמעותו אלא גלד הראש. פישל בר. רב צעיר. לתולדות ההלכה. בהתקיפד, ספי חמישי (ווארשא תי״פ) נדפס מאמר סרב צעיר בשם פסקי ■הלכיתיהם של הגאונים (לתולדות ההלכה) בששה סימנים: א) השאלתוח, ב) מדרש והותיר, ג) הלכות נחלות והלכות פסוקות, ד) הלבות פסוקות או הלבות ראו, ־ה) ההלכות של רב האי גאון, ו) ספר הלבות לרב אלפס. בסימן ב. j ד. ה. לא חדר הכותב אל תכנם של הספרים אלא הסתפק לנגוע .:בחיצוניות שלהם בסדורי הלכותיהם וחלוקי פרשיותיהם, בסגנץ לשונם ואופן הצעות הדינים, ובסימן ד׳ התענין ביחוד בסגנונו של בעל הלכות ראו ובפרט אץ־ חרנם הסופר יד,זד. עברית את הטדמנולוניד, התלמודית שד,יהד, לפניו ארמית בספר הלכות פסוקות אבל את העיקר, השתלשלות ד,ד,לכד, עצמה והתפתחותה מדור לדור, לא חקר ולא גדדש בארבעה סימנים אלה, ורק בשחי קצות המאמר, בסימן א׳ וסימן ו׳י בסקירתו לרחוקים. ואולי הי׳ גירסת הר״ח כפי חנופת שתקנתי כפנים, ואז יהי׳ ברושי בדעת רבי יזזק שוו היא קלתא ומלת הינומא מרמז שהוא כחוק הבהולות ללכת כראש מכוסת י) ראה ספת של קרעננעל Hausgeräte in der Mischna , בהערה 7 וכספת של קרדס Lehnwörter «ר 560 בהוספתיו של לעיו שמגיהיס מלת קלתא שבבבלי למלה ׳קטלתא (בהוספת פ׳) שבירושלמי והיא מן תכשיט הראש. וכבר רמזתי עי׳« סעמוי בגו]1 שאוסרי לעיל. \