Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 34

84 רב צעיר. לתולדות חהלכה דברי רב צעיר. בנ״ל. 2) דביי השאלתות סי׳ פ״ב. שתוי יין לא יורה (בריחות י״ג) יבול אפילו משנה, ח״ל ולהורות; ר׳ עסי ב״ר יהודה אומר יכול אפילו הלמוד ת״ל ולהורות... ברם צריך, הלכה בר׳ יוסי ב״ר יהודה או ברבנן, הלכתא ברבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא הלבה בי׳ יוסי כ״ר יהודה דמסתבר טעמיה, דמשנה מאי טעמא ביק רלא דמויי מילתא למילתא היא לא אתי למטעי בה, תלמוד נמי כיון דמיגרס נרים לא מיחליף ליה דלא אתי למטעי ביה. ת״ש דאמר רב, הלבה בר׳ יוסי ב״ר יהודה. הנה גם מה המכריע את ההלכה כהיחיד אינו בעל השאלתות, כי אם האמורא רב ובעל השאלתות מבאר רק טעמו ונימוקו של רב. 3) עד במה רופף אצל מחבר השאלתוח הכלל של אחרי רבים להמית . נראה מזה, שבשהוא פוסק הלכה ברכים הוא משתדל לחזק את הפסק ע" י סברת ההגיון באילו הכלל הלבה כרבים אינו די לפסוק הלכה על פיו בלי סיוע מן ההגיון(עיי למשל שאלתא ט״ו). (שאלתא ט״ו) דתניא (מו״ק כי) קיים כפית המטה שלשה ימים קודם הרגל אינו צריך לכפותה אחר היכל, דברי ר׳ אלעזר וחכמים אומרים אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת. רבינא איקלע לסורא דפרת, א״ל רב חכיכא הלכתא מאי, א״ל אפילו יום אחד ואפילו שעה אתת מאי מעמא? הלכה כדבר* המקל באבל, א״כ לא בעל השאלתות מצא שהכלל אחףי רבים להטות רופף במקום זה, כי אם האמורא רב חביבא מסורא דפרת, ולא רק הכלל יחיד ורבים הלכה כיבים רופף בידו בכאן, כי גם הכלל ב״ש לגביה ב״ד. אינו משנה לא יבול להכייע את הפסק בדברי בית הלל האומרים אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת. והמעין בגמרא יראה דמשוס הכי מפפקי להו לאחרוני האמוראים הלכחא מאי, משום שרבא פסק להדיא "שלשה ימים" ולפיכך בקש דב חביבא מרבינא את הכרעתו, אם נסמוך על פסקי של רבא או לא, והשיב לו רבינא שהלכתא אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת. א״כ גם פה המכריע את הפסק הוא האמורא — רבינא — ובעל השאלתות אמר בה טעמא — לא סברת ההגיון שלו — כיביי המקל באבל. 4) לפעמים מכריע המחבר כיחיד נגד רבים משום שהמקרא מסיע לו להיחיר אף־על־־פי שהגמרא לא הביא ראיה זו מן המקרא (שאלתא ח׳). בשאלתא. ח׳ מובא המשנה)(ברכות ב״ו) "תפלת השחר עד הצות ר׳ יהודה אומד עד ארבע שעות .... ברם צריך, הלכתא כרמן דיחיד ורבים הלכה כרבים או דילסא הלכה כר׳ יהודה דכודב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה?... ת״ש דאמר רב כהנא הלכה כר־ יהודה הואיל ורונן בבחירתא כותיה". א״ב רב כהנא הכריע בהיחיד, ורק בעל השאלתות הטעים בהבעיא שלו את דברי ר׳ יהודה בהפסוק המובא שם בגמרא (דף ל״א) — בלשון ככר מפורש ע״י דוד — ערב ובינך וצהרים אשיחה ואהטה.