Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 35

לה רב צעיר. לתולדות ההלכה 1>& 5) בכלל יש לאמר שלמחבר היתד. הסברה שקולה כמקרא עצמו ולפיכך כשיש בגמרא סמך לדבר נם מן הסברה וגם מן המקיא הוא משתדל לבאר שגם הסברה צריכה אף־על־פי שיש ראיה לדבר מן המקרא (שאילה סימן ע׳). בגמרא (שמעות כ״ב) נאמר שבועה שלא אוכל, ושתה חייב; איבעית אימא קרא שנאמר ואכלת.. . תירוש חמרא וקאמר ואכלת, איבעית אימא סברא דכד בעי אינש למימר לחבריה אייתי וניכל ונשתה, אמר ליה תא ניזל ניכל ואזלין ואכלין ושתין [השאלתות העתיק את הגמרא לא בלשונה ממש אלא בתוספות באור] וע״ו מוסיף בעל השאלתות ופריך ומאחר דקרא, סברה למה לי? [ומתרץ] מהו דתימא בנדרים הלך אחרי לשון בני אדם ולא קרו אנשי הכי, קמ״ל דקרי. ועתה אשאל את רב צעיר האם מפרכתו של בעל השאלתות יצא לו שהסברה היתד, אצלו שקולה כקרא עצמו? אדרבה אם הסברה עומדת אצלו במדרגה נמוכה מהקרא, עוד תגדל התימה שלו ומאחר דיש קרא סברה למה־לי! וכן הוא דרך השאלה תמיד וכי מאחר שיש ראיה גדולה הקטנה למה לי? וע״זבא בעלהשאלחות לישב דברי הגמרא דנם הסברה צריכה, מהו דתימא בנדרים הלך אחרי לשק בני אדם ולא קרו אינשי הכי, קמ״ל דקת. ויש עוד לדעת שמה שנקרא כאן "סברה" אינה דומה לסברה במובן הרצוי לרב צעיר, סברת הגיון, אלא היא גלוי מלתא שבלשון בני אדם שתיה בכלל אכילה. ורואים אגו שהתוספות שם בשבועות שואלים ותימה כק שיש סברה ל״ל קרא? הנה מדבריהם מוכח באמת שהסברה שקולה אצלם כקרא עצמו, אבל לא מדברי השאלתות, שפריך להיפך, וכיון שיש קרא סברה ל״ל? 6) כיוצא בו מכריע המחבר לפעמים בין התנאים והאמוראים לא על¬¬ ם־ כללי ההלכות שהניחו בגמרא אלא עליפי סברת הגיונו העצמי ופוסק הלכה כמאן דמסתבר טעמיה (שאילתא נ״ה}. בפלונתא דשמואל ורבי אבוד, בשנים שדנו אם דיניהם דין (סנהדרין דף ו) מכריע שם בעל השאלתות כשמואל מדרב נחמן בניטין דף ל״ב, שאמר על הכרייתא, היה עושה ב״ד במקום אחר ומבטלו בפני כמה מבטלו? רב נחמן אמר בפני שנים, וקימ״ל הלכתא כרב נחמן כדיני אלמא תרי נסי בית דין מיתקריא להו, למימרא דהלכתא כשמואל.*) *) לא למותר להזכיר פה בי בהלכה זאת; שנים שרבו אם דיניהם דין; כבר שקלו ושרו הראשונים בימיו של בעל השאלתות, ועמדו בפלונתא. באחת משבתא דרינלא, כשנתאספו אל ריש גלותא שלמה בן חסדאי [מלך ד׳יא־ת״צ עד תק״ב ליצירה בערך] בני הישיבות דסורא ודפומבדיתא עם יתר חכמי בבל ובראשם מר שמואל גאון סורא; נשאלה שאלה זו מלפני ראש הגולה! אם לפסוק כשמואל שאמר שנים שדנו דיניהם דין או כר׳ אבוה ופסק הוא כשמואל מטעם זה עצמו שכתב בעל השאלתות; מדרב יתמן בגיטין שאמר מבטלו לגם בפגי שנים, אבל חכמי הישיבות חלקו עליו בזה והביאו ראיה ממסכת בבא מציעא (ד^ לייא) ־שהצריך רב pro שלשה הדיוטות "והדרוהו ואמרו ליה דדב