Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 36

דב צעיר. לתולדות ההלכה לי •B6 הנה המחבר סומך א״ע על הכלל שהונח בנמרא הלבתא כרב נחמן בדיד (כתובות י׳נ) ורב צעיר קורא לזאת סברה הגיונית עצמית! 7) במקום אחד הוא מכריע ואומר כששנה רבי דברי יחיד בלשון חכמים, שמע מינה שרבי מחבר המשנה איסתבר ליה כוותיה והלכתא כוותיה אף־על־ב-י שבברייתא היא דעת יחיד. (שאילתא ע״ה). בשאילה סימן ע״ה כתוב: ת״ש דאמר רבי חייא ב״ר אבא אמר רבי יוחנן (חולין פ״ה) ראה רבי דבריו של ר׳ מאיר באותו ואת בנו ושנאן בלשון חכמים, הכא נמי מדתני לר״מ בלשון חכמים שמע מינה איסתברא ליה כוותיה והוד. ליה כסתמא■ ואע״ג דתניא בברייתא לר׳ יהודה בלשון חכמים סתמא דמתניתין עדיף. הלזה נקרא הכרעת בעל השאלתות? הוא מביא כללו של ר׳ יוחנן וסומך עליו, כמו שהוא הולך תמיד אחרי כללי הפסק שהניחו בעלי התלמוד בגמרא. 8) לפעמים חולק המחבר על כללי ההלכות שבגמרא. כגון דקמו־ להו. ר״מ ור״י בחרא שיטתא (שאילה מ״ז) ובגמרא כלל הוא להפך שאין־ הלכה כשיטה. ואפשר שהוא הבין כל זה באופן אחר מכפי שהבינוהו אחרים. והנה אשאל את רב צעיר ולטעמיך איך אנו פוסקים כרבים ננד היחיד, הלא הרבים קיימו בחדא שיטה, וא״כ אין הלכה כמותם? אלא ודאי יש חלוק בין שהגמרא מצרף איזה חכמים לשיטה אחת, לאמו־ שלכולם יסוד אחד וטעם אהד שאינו כהלכה, ובין הפוסק שאומר שדינו של סלוני הוא כהלכה מפני שעוד תנא או אמורא מסכים עמו בזה. ועוד יש להוסיף כי בענין שלפנינו, בשאלתא סי׳ מ״ז, אין בעל השאילתות סומך א״ע לפסוק כר׳ יהודה ור״מ רק מפני שהם רבים נגד ר׳ שמעין, אלא מפד שרביגא פסק מותם. "דקיימא להו ר׳ מאיר ור׳ יהודה בחרא שיטתא ורבינא "הוד, מסייעו להו". פסקים כאלה משום דקיימו להו "כחדא שיטתא" מצינו גם ליתד הראשונים. בהלמת גדולות: וקמו להו רב ששת ורב אשי בחדא שיטתא ומתניתא מסייעא להון. (חלמת ברכות פרק ה׳) וכן כתב בהלכות קדושין (צד 166 דפוס וואדשוי) אתא לקסיה דרבא א״ל לית דחש לה לר״ש דאמר סתם נזילה יאשו בעלים [והוסיף בה״ג) ״ורב ור׳ יוחנן קמו להו בחדא שיטתא דהמקדש בגזל אינה מקודשת״. - ודברי בה״ג הן הן דברי רב יהודאי גאון בהלמת פסוקות, כמו שנמצאו לפנינו בספר הלכות ראר (הלכות קידושים דף 82) "ורב ור׳ יוחנן עמדו• בשטה שהמקדש בגזל אינה מקודשת". גחמן דאילו מציאות מפי דייקי דדמיא להא מילתא ואיצופקו בר׳ אברת קמי תרתין מתיבתא", (תשובת רב האי נאק בתשובות הגאונים הרכבי סימן קפ״א). שלמה בן חסדאי זד» שרב אחאי עמד עמו בדין זה בתדא שימתא בגד חכמי הישיבות* הוא הוא ראש הגולה שהקניט אח׳-׳ כ את רב אחא/ כי פסח עליו ובחד בתלמידו ומשרתו רב בפתי להקימו לראש ישיבת פומבדיתא ומפבי עלבון זה עזב רב אחאי את בבל ועלה לא״י. כעל הלכות גדולות הסכים.גם הוא לפסוק בשמואל דאמר שבים שדט דיניהם דין; וז״ל בהלכות הדיינים (ה״ג דפוס ווארשוי צד 226): וקי//ל הלבתא נדב נחמן אלמא הדין במי ב״ד מיקר/ למימרא בשמואל. וזה כדברי רב אתאי בעל השאלתות ובלשונו ממש. ובה״ב בכר ידע את הראיה שהביאו חכמי הישיבות כשבתא דריגלא מרב נחסן דאלו מציאות/ אבל הוא דחה אותה בהלכות שבועה דף ק" כ: "כיקאמר רב נחמן חכא בעינן שלשה לשומא קאפר"^