Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 37

רב צעיר. לתולדות ההלכה 37 9) ולפעמים מתרץ המחבר קושית הגמרא מסברא, לא בתירוץ הגמרא (ש׳ סימן ס״ח). המעיין בשאילה סימן ס׳יח לא ימצא לא קושיא ולא תירוץ כל עיקר אבל ימצא באור כוונת התלמוד. במסכת ב״ב (דף כ״ג) אמר רבי חנינא, רוב וקרוב הלך אהרי הרוב ואע״ג דרובא מדאורייתא וקרוב דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף. וע״ז בא בעל השאילתות ופירש לנו: סברא הוא דרובא שכיח יותר מקרוב. וזה הוא דרכו תמיד לפרש טעם ההלכה במקום שהתלמוד סתם ולא גלה לנו הטעם. הנה אלה תשעה המקומות שרב צעיר מראה עליהם, שבהם סר בעל השאלתות מאחרי התלמוד, בהנתים כולם ומצאתים מתאימים בבל פרטיהם לדברי הגמרא. ולא במקום אחד p רב אחאי מסברתו להכריע בפלוגתא בין התנאים ואמוראים, בי אם הלך בעקבות התלמוד וטרח לפרש דבריו ולהטעימם כראוי לחכמי הדורות שאחרי חתימת הש״ס. ועתה נראה היעמדו דברי רב צעיר אשר דבר על הרי״ף ונעתיק פה אשר שפט על הלבות רב אלפס: י 10) כשיש מחלוקת האמוראים בגרסת המשנה משמיט האלפס כל השקלא־וטריא שבעדן זה בסוגיא ותופס הגרסא הנראית לו מרויקת ביותר (עי,, למשל, שבת ס״ו על המשנה הקטוע יוצא בקב שלו). הטעין שם בגמרא ימצא שהגירסא במשנה הקטיע יוצא בקב שלו ורבי. יוסי אוסר נאמרה מפי רב, וגם שמואל ורב הונא שמעיקרא היתד. להם נרפא אחרת, חזרו מדבריהם ותפסו גם הם גרסת רב, ואחד מהאמוראים האחרונים, רב נחמן בר יצחק, מוסר לנו סימן שלא תתחלף לנו הגרסא המוסכמת הזאת באחרת סמ״ך סמ״ך (יוסי אוסר). ולפי־־זה לא אבץ איך דבל לומר שהרי״ף תפס הגרסא הנראית לו מדויקת ביותר, אחרי שאין לד כעת גרסא אחרת בגמרא. 11) לפעמים מלאו לבו לסור מדברי התלמוד עצמו ואיד סומך נם על תירוץ הגמרא כשנראה לו שהתירוץ הוא דחוק. (ב״מ ריש הפרק. חדא במציאה וחדא במו״ט). חפשתי ולא מצאתי שם לא מינה ולא מקצתה. וברור אצלי שגם רב זרחיה הלף, שבדק את מומי הרי״ף ב.,המאור׳ שלו לא מצא שרב אלפס "מלאו לסור מדברי התלמוד". אילו מצא לא היה עובר על זה בשתיקה אלא היה מקנא קנאת התלמוד והשיג ע״ז ברוב עדן. 12) יש שאיט שם לבו לקושית הנמרא ופוסק הלבה כננדה(ברבות ב״נ) אך המעיין שם יראה כי אדרבה דוקא הרי״ף סומך על קושית הנמיא והאוקימתא שלה דכ״ע חוזר לרא״ש, ולא בדעת חכמי צרפת בתוספות שם שמדמים ק״ש לתפלה ופוסקים שלא כסונית הנמרא דבדכות אלא כהגמרא דמנלה שחוזר למקום שפסק.