Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 39

39 רב צעיר. לתולדות ההל! תורה ושמרתם מצותי. המפרשים נתלבטו בזה ולדעתי הכוונה שפרש מצותי לשק רבים היינו תרתי מצותא בחד דובתא. וזה שמסים שם: ובאו חכמים וחקרו תשו סיג לתורה, היינו מצוד. על נבי מצוד.. פה עזב רב צעיר את הקירת תולדות ההלכה ונכנס בין המפרשים לבאר את דברי השאלתות — ונכשל גם בזה. ומוכרה אני להעתיק פה את דברי רב אחאי בשאלתא י"ו: ומצוה להניחה ]לנר הנכה] בטפח הסמוך לפתח. פליגי בה ... הד אמר מימין וחד אמר משמאל, מאן דאמר מימין סבר כי היכי דלהוי תרתי מצוואתא בחדא דובתא׳ נר חנכה, ומזוזה ומאן דאמר משמאל קאסבר כי היבי דלהוי מזוזה מימין ונר הנכה משמאל ובעל הבית בטלית מצוייצת ביניהן. הלכתא מאי? ת״ש כבר אמרה תורד. ושמרתם מצותי ועשיתם אותם ובאו חכמים וחקרו ועשו סייג לתורה. עכ״ל השאלתות. והנה פלא בעיני על רב צעיר האומר שדרש מצותי לשון רבים למה לו למילף לשון רבים מהנקוד, מפתה של תיבת מציותי, ולא מהמפורש ועשיתם אותם לשון רבים בהדיא? ומנא לן לדייק מלשון רבים תרתי מצותא בחדא דוכתא? הלא פשוט שהתורה צותה לשמר ולעשות כל המצות כולן, אבל לא בחרא דוכתא. ואיך מוכח מועשו סייג מצוד. על גבי מצוה? ומה זה בעל הבית בטלית מצוייצת? ומהו ב־ניהם, כששניהם בחד דוכתא? וביותר תמוה שלא דאה רב צעיר שהמסקנא שלו "בהדא דוכתא" היא ההפך ממה שמפורש בגמרא: והלכתא משמאל כדי שתהא נר הנכה משמאל ומזוזה מימין? ואולי נשיב עייז שהמפרש רב צעיר הולך בשטת החוקר רב צעיר וסבירא ליה ג״ב, שבעל השאלחות חולק לפעמים על הגמרא ומכריע במחלוקת האמוראים עפ״י סברת ההגיון שלו או עפ״י ראיה מן המקרא. אבל גם התירוץ הזה אינו עולה בכוון יפה, כי עדין יש לשאל איך לא שפיל רב צעיר לסיפא של השאלתא הזאת, לראות שרב אהאי הכפיל להביא שם באותו עמוד עצמו את הגמרא דשבת עם המסקנא שלה: והלכתא משמאל כדי שיהא מזוזה מימין ונר הנכה משמאל?! ובבאור השאלה סימן כ״ו הנ״ל נראה לי, שרב אחאי רצה להטעים את מסקנת התלמוד: "מזוזה מימין ונר חנכה משמאל" במליצת ועשו סיג שאדם מישראל צריך להיות "מסויג" במצות, מוקף מהן מכל צדדיו, שתי ציציו/מלפניו, ושתים מאחריו, מזוזה מימינו ונר הנכה משמאלו. ואולי עלו פה במחשבה לפני רב אחאי דברי חז״ל(מנהות מ״ג:) חביבין ישראל שסיבבן הקב״ה במצות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזות לפתחיהן; ולפיכך בלילה, ליל הנכה, שאין עליו תפילין יניח את נר חנכה משמאלו,, וכדכתיב חנה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם. וכבר ראינו שזה דרכו של בעל השאלתות לחפש ולמצוא איזה טעם, סברא או אסמכתא למסקנות התלמוד שנקבעו בגמרא בסתם• בלשון והלכתא. ראסיין, במדינת ליטא.