Jeschurun · 1922-03-01 · Heft 3-4 (März 1922) · p. Seite 140

140 Untersuchungen über die Entwicklung usw. Die Kenntnis der Vokalisation, Akzentuation und auch der Grammatik steht im engsten Zusammenhang mit der tradiioneilen Schrifterklärung. Des Beweises bedarf es nur bei der Akzentuation.1) Im Kuzari (״Das Buch Kusari des Jehuda ha-levi von David Cassel....״), Leipzig 1869 II 72 lesen wir: בשארית הזאת אשר נשארה מלשוננו הנוצרת הביואה עדנים דקים ועמוק" ם נטבעו בה להבין העדנים ולהיותם במקום המעשים ההם שהם פנים בפגים והם הטעמים אשר יקראו בה המקרא מציירין בהם מקום ההפסק והסמוך ומפריד מקום השאלה מן התשובה וההתחלה מן ההגדה וד״חפזון מן המתון והצור מן הבקשה שיחובר ״ בהם הבוריםNun findenewir in dem uns gebliebenen Rest unserer erschaffenen Sprache höchst scharfsinnige Mittel, um jene Empfindungen auszudrücken und jene dem mündlichen Gespräch eigentümlichen Tätigkeiten zu ersetzen; nämlich die Akzente, womit die Schrift gelesen wird. Mittels ihrer bezeichnet man, was zu trennen und was zu verbinden ist, unterscheidet Frage von Antwort, den Beginn von der fortlaufenden Rede, die Hast von der Ruhe, den Befehl von der Bitte; Dinge, über die Bücher geschrieben werden könnten 2 ״). Aebnliches lesen wir bei Abraham de Balmis, Professor an der Universität Bologna zu Beginn des 16. Jahrhunderts, in seinem Werke מקנה אבדם (Venedig 1523) am Anfänge der 8. Abteilung (שער המבטא והטעמים genannt), wo es heisst: הטעמים הנה הם הכרחיים להגנת הכתובים לקוראים כאלו הם מדברים פנים בפנים וזה כי הבונה בלשון להכניס מה שיש בנפש המדבר לנפש השומע וזאת הבונה לא תגמור בשלמות כי אם פנים בפנים וכשאין המדבר בפני השומע ויודיע המכוון בלבבו בכתב הנה הטעמים המושמים בכתב יעזרו להבין An grammatisch wertvollen Listen fehlt es in der massoretischen Literatur nicht, z. B. P 42, 43, 44, 369 usw. Diese grammatische Tätigkeit der Massoreten zeitigt ein greifbares Ergebnis in dem auf Ben Ascher selbst zurückgeiührten massotetischen Lehrbuch : דקדוקי הטעמים. fS. B a e r und H. L. Strack, Die dikduke ha-t* amim des Ahron ben Moscheh ben Ascher ... 1879.) J) Grammatik ist Grundlage jeder Exegese; betreffs Vokalisation vgl. die am Ende von § 4 zitierte Sanhedrinstelle 4 a. Ueber Akzentuation vgl. zam Folgenden S P. Nathan, Die Tonzeichen der Bibel, Hamburg 1893. 2) Siehe auch Salomo ibnParchon, מחברת הערוך (ed. S. Stern, Pressburg 1844) in der Einleitung.