Jeschurun · 1922-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1922) · p. Seite 3

ג תשפה העברית במהלך העמיס 3 שהיחד, שסת התלמודים, ושט לשים לב לשפת התודה והנביאים ומתוך כך השתלמו נם בשפת עבר צחה' ונכונה. הפיוט היה אבי השירה המפוארה של גדולי משורטט בספרד, כבן נטרול, דבי יהודה הלוי, בד עזרא ועוד. משוררים, שעוד כיום אט מתעננים על פרי עמם ורוחם הכביר ונהנים מזיו שפתם הרוממה והבהירה. אבל בתקופה רבת הזוהר ההיא אט מוצאים שד מיני הפרחה והשתכללות אצל שפתט. א) השתלמות הפנט! זהחעשרותו, ב) הרחבה על יט בריאת או הכנסת מלים חדשות. המשורטט הגדולים שלט בני אותה התקופה שלטו בכל מכמני השפה התנכית והמדרשית, אלא שהשפע־ מן התרמת והשירה הערכית, יצרו להם סגטן עברי מקורי עשיר הטניס. הם עבדי את ד,לשק העברית כאמנות נפלאה ובבינה יתירה ויסגלו אותה לכל המושנייה השיריים: תארי הטבע, תעטטת בשרים וכל ההרגשות האטשיות. הם חדשו את השפה ונעשתה לשפה חיה, או כסו שאמר סופר אחד: בימי משוררט הספרטס חדלה שפתנו להיות ״לשון הקודש״ — רוצה לומר, שמשתמשים בה רק בחוג הצר המקיף את הדברים שבין אדם למקום — ותהי ללשון בני אדם, ללשק אנשים חיים ומרגישים ... (טטוב, שם.) וכמו שכתב אחד הסופרים על רט שלמה אבן נטרול כי השפה העביית שבה לימי עלומיה על ידו, בחלקת לשוט החליק יקד,ת פניה, קרע בפוך עיניה, הביאה בעט עדים. (עיין, תולדות חכמי ישראל לק. שולמן ח״א 31). ד,לטוש והברק הוסיפו לוית חן על שפתנו עד כי רבו המתרפקים עליה והמחזיקים בה, והשתלמות הסנמן השירי הלך והתפתח באופן מצוין. אבל באמת רק המשוררים והפייטנים יכלו כזמן ההוא להסתפק באוצר המלים של שפתט כפי שהיה בזמן ההוא. לא כן בעלי הספרות המדעית והחקירתית. הס הכרחו ברצותם להביע את המושגים המדעיים ששלטו אז בעולם המדע, נם בעבריה, לברוא מלים חדשות מתאימות למושכים שמצאו בספרים המדעיים שבלשונות העמים ביחט הערביים. חלק מן המלים החדשות השתדלו לגזור מן מלים עבריות ישטת, ולא נמנעו להשתמש בזה נם בטלים שאין תמוטתיהן משתטת כמו: איך, כמה, מה, שיצט מהן מלות המקרה: איטת, כמות, מהות, ועוד. אבל לפעמים לא מצאו בכל אוצר שפתט מלים שהכשדו לברוא מהן בריאות חדשות למושגים הצטטם להם ואז לקחו השמות כמו שהם מלשונות הערביות ונם מלשונות האחרות בפו: אופק, אקלים, מרכז, קוטב, קוטר ועוד. על פי הטב בחרו והכניסו חדושיהם מן השפר הערבית חד, משני טעמים: ראשית בשביל שהיא קרובה בגזע ובטעם והשנית בשביל שבד, נכתבו אז ספרי המדע. אבל נם מלים יוניות, למשל, הכניסו על דרך ב?ד־ המשנה, כמו המלה "היולי" שאינה ערבית אלא יונית טהורה. וכן אט רואים הרחבת הלשק ע״י בריאת והכנסת מלים חדשות. האמנם נראה אמתת ההנחה הבלשנית־היסטורית שעליה דבר המורה ישראל איתן באספת ועד הלשק שבירושלים לפני איזו שנים. הוא הרציא אז ע״ד הצורר הדקדוקית שבשפתנו ואפשרות שטיה ובתוך שאר דברים אפר: עלינו לברר לעצמג■