Jeschurun · 1922-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1922) · p. Seite 6

6 מרפאפארט לבזנרענד חלק בהתגברות או בהתמעטות קור וחום מכפי אשר היה לפנים, וכפי הראד להיות בכל שנה בחוק זה של תשרי כן הוא עתה, וכשנעשה הדש זה של תשרי על ידי העבור חלק שמיני מן השנה [בצרוף ירח אדר שני] תחת היותי בשנה שעברה חלק שביעי מתגברת בו הצנה כמו בשנה שעברה בחדש מרחשק שהיה הוא אז הלק שמיני ועתה תשרי הוא חלק שמעי. וההשקפה השנית היא אם נאמר שתא בתר עבורא אזלא, שהטבע משתנה כפי מה שנעשה העבור ע״י בית דין, ואחרי שעשו עתה תשרי לחלק שמיני מכל מקום אין בו קור יותר מבתשרי של שנה שעברה, והש״י מנהיג העולם כסי מה שעשו חכמים על ידי העבור. ולא נרחיק הדבר כל כך, שכן בית דין עושים העמד גם כן כפי סדר קור וחום בשנת החמה, וכקושית הגמרא, ולא נאריך בזה כעת. והשקפה זו מבוארת בירושלמי(פ״א דסנהדרין דף י״ט עי־א דפוס וויניציאה) רבי הושעיא כד הוה מקבל שהדיא בעין טב [לקדוש החודש] אמר להן הוו יודעין כמה עדות יוצאה מפיכם וכו׳ אמר רבי אכינא ואין כיני [אס ק הוא] אפילו בדיני נפשות, בת שלש שנים ויום אהד, נמלכו בית דין לעברו הבתולים חחריס ואם לאו אין הבתולים חוזרים [כן היא הנרפא הנמנה והמוכרחת כירושלמי שלפני הרב בעל פני משה וכן בילקוט תהלים נ׳יז]. ואנו רואים מזה כי גם הטבע משתנה כפי קביעות בית דין בחדש או בשנה ולפי זה לא היה לו לכהן גדול לפהוד מאופה מהוספת חדש שהרי על ידי ההוספה ההיא יהיה בתשרי עוד חום ואעפ״י שהוא עתה במקום מרחשון של שנה שעברה2), ורש״י ז״ל כתב זה בבאור, לקמן ד״ה ועברוה רבנן וכו• וז״ל אלמא שתא בתר עמרא אזיל ולא נהגא חום דניסן באדר אלא מנהג אדר באדר שני עכ״ל וזה על קושית הגמרא מן ג׳ רועי בקר אשר ממהלך החום הוכיחו עבור שנה זו. ודברי התוספות במה שכתבו חדשי חמה קשים לפרשם, ויש לבאי שרצו לומר, כי חדשי החמה הולכים כפי סדר העבורים שהיה כפי המנהג אחד לשתים או לשלש שנים, ועל ידי כן נשתוו חרשי החמה בסדר הכללי של מהלך העתים כקור וחום — ודי בזה. ואחרי אשר בא הדבור אל שלשה רועי בקד אקח לי הרשיון להגיד אל כ״ת דבר הדוש אשר העליתי בע״ה בפרוש דברי אחד מהתנאים הנראים כסתומים. כי הנה ספור זה של שלשה רועי בקר היה מתפרסם מאד אצל החכמים, ער שלקחו ריש לקיש למשל מחודד נגד האמוראים ר׳ הייא בר זרנוקי ור׳ שמעון בן יהוצדק שהיו מעברים השנה מבלי אשר היו ראויים לזה בעיניו, ואמר עליהם: לא קש־א לי, מזי דהוי אשלשה רועי בקר (סנהדרין כ״ו' א). וכשהתרעמו עליו על זה אצל ר׳ יוחנן, השיבם: ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא ליה ע״כ. ונראה ספור זה של רועי בקר ישן מאד, כי לשונה סורית ישנה, ואעפ״י שבירושלמי(ר״ה פ״ב ודה) בא ספור זה מר׳ יוחנן מכל מקום נמצאו לרוב ספורי ר׳ יוחנן מתנאים קרטונים. והיד, זה קצת בלתי נכק בעיני חכמים מאוחרים אשר מעשה גדול כזה של עבור השנה ינתן בידי הדיוטים כאלה, וכמו שנראה מלשון ריש לקיש שהיה חושד את האמוראים המעברים באסור שביעית ואמר עליהם דרך בזיון מידי דהר אשלשה רועי בקרג).