Jeschurun · 1922-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1922) · p. Seite 9

ט הערות לדברי המכתב בילסק (הנקי־אות יפה עינים) תמצא את הגרסא הנבונה" בי שאר מפריטי הירושלמי לא שמו לב לזה. ודוק. ג) מ־ שכתב כי בעיני החכמים האחרונים היה זה קצת כלת* נכון אשר מעשה גדול כעבור השנה יעשה ע״י ג׳ הדיוטות רועי בקר, השערה בעלמא היא. וגם באמת לא שלשת הרועים הם שעברו את השנה אלא שעל פי עדותן קבעו בית דין את העביר, ובן מפורש בירושלמי (סנהדרין פ״א ה״ב וראש השנה פ״ב ה״ה) אמר רבי חלבו והסכים בית דין עמהם, וריש לקיש לא דן אלא אם יש לסמוך על עדותן או חשבונן של חישורים על השביעית ומפני זה דימן לג׳ רוע• בקר שחכמים סמכו עליהם. ד) לפי גרסת הגט׳ (יבמות ט״ז א׳) רבי דוסא הוא ישאמר דברי כבוד לר׳ עקיבא והבאים עמו ולא. רבי יונתן אחיו, ואולי כונת שי״ר לדברי סדר־הדורות שהביא מן הירושלמי כי שס הגרסא שר׳ יונתן כבדם בדבריו ולא ר׳ דיסא, אמנם בגרסת הירושלמי אשר לפנינו אינו כן, ולא אדע מנין הוציא בעל סדר הדורות את דבריו. ה) מה שכתב שדרתה מחלוקת בין רבן גמליאל ורבי עקיבא בענין קדוש.החודש אין בל יסוד לדבר, ואדרבא, בירושלמי יש. שרב• עקיבא נעשה שליח לרבן גמליאל ללכת להגיד לרבי יהושע שיבוא במקלו ובתרמילו ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו, ובשעכב רב* עקיבא את העדים בלוד לא עשה במתכון נגד רבן גמליאל אלא שסבר שאסור להם לחלל את השבת שלא לצורך ורבן גמליאל לא שלח להגיד "דביי כעס גדול" (כמ״ש שי״ר) אלא שהודיעו חומר הענין •"שכל מי שמכשיל את הרבים צריך נדד", זהו לשון הירושלמי, אבל לא שנדהו, וגם רבי יהודה הנחתום אשר אמר ״חס ושלום שנתנדה רבי. עקיבא" אין פרושו אלא הס ושלום שיהא ראוי לנדר, אבל גם לדברי ת״ק לא גער בו רבן גמליאל בלל ולא היתד, שום מחלוקת. ונם כיון שישב רבי עקיבא בלוד לא היה יכול כלל להשתתף בעבור השנה (כמו שטען שי״ר בעבורו) בי אמדו בירושלמי סנהדרין פ״ב לוד ,ביהודה היא ואף על פי כן אין טעברין בה את השנה מפגי שנסי רוח הם. עיי״ש.‘ א. א. ק. ’ רבי דוד צבי האפפטאן ז״ל. חידושים והערות. ל״נ. שאלה. הרטב״ם פ״ה מה׳ מקואות ה״ט פסק מקוה שאין בו מ׳ סאה ונפל לתוכו פחות מג׳ לוגין מיס שאובין טמאין ובו׳ פשולין להקוות עליהן והשיג הראב״ד