Jeschurun · 1922-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1922) · p. Seite 10

10 הידועים והערות ע״ז א״א זה שבוש אלא כשרי ן להקוות עליהן וכתב הכ״ש שכדברי הראב׳יד הוא בתוספתא שהביא הר״ש בפ״ק דמקואות אך דיש לומר דהרמב״ם היתה לו הגירסא פסולין להקמת עליהן ומ״מ קשר. דהרמב״ם סותר את עצמו דקתני סיפא שקוה שיש בו ם׳ סאה חסר קורטוב ונפלו. לתוכו פחות מני לוגין אפילו בולן שמאין ביון שכפל לתוכו קורטוב של מי גשמים טהורים לטבילה והא קחני רישא דכל שלא רבו מים אחרונים על הראשונים פסולים ותי׳ הב־מ דיש חילוק בין מקוה שאעו חסר אלא קורטוב ובין מקוד, שאין בו אלא ל״ט סאה חזסר מזה שלמה, דבהסי קורטוב כיון שיש עליו שם מ׳ סאה לא פסלוהו כלל פחות מגי לונין מים סטאיס עכ״ד הכ״מ וכ״כ בב״י סי׳ ר״א וודמא גדולה היכן מצעו חילוק זה הא נל שיעורי. דאוריית׳ בדוקא הן ומה לי חסר קורטוב מה לי חסר שאה שלמה, וא״ב צ• ע על הרמב״ם האיך סותר את עצמו מניה וביה. תשובה. באמת תירוצו של הב״י אינו מעלה ארוכה לדברי הרם־״ם. וע־ב אמרתי ליישב בע״ה דבריו בענין אחר, והרמב״ם והראב׳־ד לשטתייהו אזלו ואלו ואלו דברי אלקים חיים, דהנד, בפ׳ ט״ו מהלכות טומאת אובלין פליגי היסכ״ס והראב״ד דהרמב״ם סובר דסקוה פחות מס׳ סאה מקבלת טומאה אי נפלו מים טמאים לתוכו לרצון, אמנם הראב״ד סובר דאין המים שבמקור, מקבלין טומאה עד שיתלשו עיי״ש, וא״ב א״ש דפסק הרמב״ם דאם נפלו לתוך מקוד, פחות סם׳ סאה אפי׳ פמות מג׳ לוגין מים שאוכין טמאין דפסולין לד,קמת עליהן דמיידו שנפלי לתוכן לרצון וא״כ נהי הפחות מני לוגין אינן פוסלץ משום שאובין מ״ם היי הן משמאין את מי המקור, ואין המקור, יבול לד,טהר אא ב רבו»מי גשמים או שטפו למר כדאית ליי ולמר כדאית ליי ואיך יטבלו במקדה שמימיו טמאין הא כל עצמו של מקוד. שמטהר הוא רק מפני שהוא עצמו אינו מקבל טומאה הכתב יהי־ טהוי ואם הוא טמא איך יטהר. אמנם כל זה אם גס בנפילת המים טמאים היד, המקור» חסר, אך אם אינו חסי לט׳ אלא קורטוב ונפלו לתוכך פחות מג׳ לונין מים שאובין טמאין, א״כ מדאורייתא נשלם שיעור מקוד, דמיעוט שאוב כשר מדאורייתא אף אס השאובין טמאין דלא מציגו חילוק במיעוט שאוב כין טמאין לטל,ורץ וא״ב מדאורייתא הרי נשלם כאן שיעור מקוה והמים הטמאץ חזר־ למחיה ע״י מקוה, ונהי דאמרי חכמים דפחות מ;׳ לוגין מים שאובין אעפ״י שאינן פיסלין מ״מ אינן מכשירין, מ״כ לענין טומאה כיון מדאורייתא הוי מקוד, cLr אינו מקבל טומאה, וא״י שפיר פשק הרטבים דאם ירד קורטוב של מים גשמים ונשלם המקור, הכשר לטבילה שהר• לא נטטא המקוה. אטנש הראב״ד לשיטתו דסובר דמקוה אפי׳ פחות ממי שאה אינו מקבל טומאה אפילו אש נפלו מים טמאים לרצון שפיר סמק דכשרים להקמת עליהם.