Jeschurun · 1922-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1922) · p. Seite 14

14 להבנת ע נין סתום T רבי יצחק אליהו גפן דל*). להבנת ענין סתום. מסופר לנו בססי בבא מציעא (פ״ו.) באגדה: קא מפלגו במתיבתא דרקיעא, אם בהרת קודמת לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק — הקב׳יה אומר: טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי: טמא. והרמב׳ים ז״ל בפרק שני מהלכות טומאת צרעת פסק. שספק טמא. וכתב בכסף משנה שם, שאעפ״י שהקב״ה אמר טהור הרי זה בכלל "לא בשמים היא" ומצאנו דבר זה גבי בת קול (ב״ם נ״ט:) אבל באן, גבי מקור האטת עצמו, הענין סתום מאד. אולם נראה לי להסבירו עם- דברי רבנו תם (מס׳ כתובות עיה:) שלדברי האומר בספק זה שהוא טמא אין זד■ אלא כשנזקק קודם לנגע אחר ואזדב נולד* הספק בנגע זה שעדיין אין לו חזקת טהרה ולפיכך טמא מספק. והוקשה לי, שהרי שנינו בפ״ג תנעים מ״א אין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט. ומצאתי בפרוש הר״ש פ״ד דננעים שעמד בזה ומפרש לה כגון שנתרפא מנגע ראשון ועכשו יחזור ויחליטנו על נגע זה מספק. אך עדיץ קשה. לי הלא הטומאה והטהרה תלויות באמירת הכהן, אם יאמר טהור או טמא, וטרם יטמאנו הכהן אף אם הנגע הוא מנגעי טומאה בכל זאת הוא טהור לגמרי (רע׳ פ״ג תנעים מ״ב) אם בן קודם שראה הכהן את הנגע החדש וטמאו הרי הוא טהור מן הראשון כשאמר עליו הכהן שהוא טהור ממנו וכשיבוא הכהן אחייב לראות את הנוגע השני המסופק הרי יש לו כבר חזקת טהרה ממש. וצריך לישב דמיירי שראה הכהן קודם את הננע השני עד שלא אמר על הראשון שהוא טהור. אבל כל זה שייך אצל האדם אשר הוא קצד הראות בהיותו קרוץ מחומר ולא יוכל לראות שני נגעים בבת אחת ממש (וע׳ פ״ג תנעים מ״א), אבל אצל הקכ״ה, כלומר במקור הראיה עצמו, שניהם נסקרין בסקירה אחת, ולא שייך כלל בזה אחר זה■ א״כ טהרתו של ראשון וספקו של שני באין באחד ממש בצמצום גמור■ ולפיכך גבי שמים טהור, ועל זה נאמר "לא בשמים היא", בי לפי השגתנו אנו שעל פיה הכהן דן ובמאמרו הדבר תלוי, ודאי שאי אפשר לטהר, שהרי אי אפשר לצמצם, ואם ראה את הנגע המסופק בזמן בל שהוא קודם כבר אין לו חזקת טהרה, שהרי אסור לו לכהן לשתוק (ע׳ דברי ח יוסי, מועד קטן ז׳:). ובאור זד. טצוה לפרסמו. *) אחד מגאוני רוסיה, מפורכס בדור שלפנינו. וזה קמע מכתב ידו ז״ל.