Jeschurun · 1922-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1922) · p. Seite 16

16 ב ר ו ר י ה ל כ ו ת טז שאנו מעלים עליהם כאילו התנו בהם שלא יהו נתפשות בקדושה. ולא עוד אל» שהבאור הזה על דבר שלשה מיני תשמיש אינו מעלה ארוכה עדיין לאותה קושיא שהוקשה להם מדין בית הכנסת. כי הלכה בידינו שאץ תנאי מועיל לבית הכנסת שחרב אלא בחוץ לארץ, שהרי כשיבא הנואל במהרה תפקע קדושתם,), אבל בתי כנסיות שבארץ ישראל כיון שקדושתן לעולם קימת הרי הן בחורבנן במו בישובן ממש, הוץ מכבוד ורבוץ שאינן צריכיןיא), ואין תנאי מועיל בהם עולמית, ולפי .זה קשה על תשמישי קדושה, בגון ארון וממפחית, .מפני מה תנאי מועיל בהם הרי קדושתם לעולם קימת כמו בתי כנסיות שבארץ ישראל? אלא ודאי הפרש אהד יש בדבר. שכשנונים בית הכנסת אי אפשר להתנות שלא תחול עליו שום קדושה, שאם כן לא יהיה להם ,,בי בנשתא" אלא .דוכתא לצלויי״יב) (מקום להתפלל בו), ועשרה ישראל הדרים במקום אחד הייבים לבנות להם בית הכנסת שיהא מיוחד להתפלל בו בכל עת תפלה, ורק מקום כזה הוא הנקרא ע) בית הכנסת, ואפילו יש להם בית מרווח מבתי התושבים שכלם יכולים להתפלל בו לא נפט־ו עדיין בזה מחיוב בנין בית הכנסת יי), ולפיכך אם יבנו בית הכנסת ויתנו עליו שלא תחול בו קדושה הרי זה כאילו לא בנו בית הכנסת אלא יחדו להם "דוכתא לצלויי" באחד מבתי העיר, ואינם יוצאים ידי חובתם בכך, ועל כרחם עליהם להקדישו בקדושת בית הכנםת=י), ואינם יטלים להתנות עליו שיהא חול אלא על מנת ש:־בנ-י*), מה שאין כן בארון ומטפחות, שאין שום חיוב בדבר להתפיסן בקדושה, אלא שכל זמן שלא התנו עליהן הן נתפסין מאליהן, אבל אם התנו הכל לפי תנאם, ולא הלה עליהם קדושה כלל כדברי מהר״י איסרלין ז״למי). ויש לשאול על מהר״י איסרלין ז״ל, מני; לו שהתנאי מועיל שלא החול עליהם קדושה כלל, שמא עד כאן לא אמרו בירושלמייי) בשם ר׳ מנא (ויש נורסין: ר׳ מאיר) שתנאי מועיל בארון הקודש להשתמש בו חול, אלא בזמן שאין תשמישו לקדושה, ותהיה קדושתו לזמנים, פעם קודש ופעם חול. אבל כבר האיר עינינו בזה רבנו הגדול הרשב׳יא ז״ליה), שבאר, כ* אין קדושה חלה לזמנים, ו״כל שהוא פעם קודש ופעם חול אינו קדוש כלל", שהרי זה כצורר הפלין בסודר ולא הזמינו לכךיס) שאין קדושה נתפסת בו, ואין לך הזמנה אלא כשהוא מזמינו לעולם, שהזמנה לשעה לא הזמנה היא אלא בישולה כ). וזהו באור הענץ גם בבתי כנסיות. שאלו שבחוץ לארץ אם יבא הגואל לאחר חורבנן תפקע קדושתן י) תום׳ והובא במנ״א קב״א ס״ק פ״ו. יא) א״ח שם ס״י. יב) ב״ב ד,: יג) ז״ל רמב״ם ריש פי״א מה׳ תפלה. יד) כן מבואר במ״ז קנ״ב ס״ק א׳ ומעם זה שכד שמותר לשבותו לצרבי רשות איבו אלא עראי. מו) ולדעה הרמב״ן ז״ל שבית הכנסת איבו אלא תשמיש מצרה ע׳ להלן. מו *} אה״כ «צאתי כדברי אלה ממש בס׳ מהבה אפרים בה, צדקה וב״ה שכובתי לדעתו הגדולה. בז* ע״ל מ¬¬ יז) ע״ל ה׳. יה) בתשובותיו המיוחסות לדמב״ן ר״ס. ים) סנהדרין מ״ח. כ) ע״ל ד,.