Jeschurun · 1922-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1922) · p. Seite 17

בדורי ה^נות 17 יז מהן אבל אם יבוא קודם שנחרבו יעמדו בקדושתן עולמית נא); וכשבונין בית הכנסת בחו״ל ודאי שמקדישין אותו, כמבואר לעיל, אולם אם חרב קודם ביאת הגואל נמצא טעתה שאין קדושתו קדושה עולמית, שהרי כשיבוא הגואל תפקע קדושתו, לפיכך מועיל בו תנאי מעכשןנב), שהרי גם בלי התנאי אין קדושתו גמורה, שהרי אינה עולמית (וכדברי הרשב״א דל), ומכל מקום צריך תנאי בדבר, שאם לא כן יהא אסור לשנותו לדבר הרשות כדין דבר המיוחד למצוד, או לצדקה כג), ומטעם נדר. אבל בתי בנסיות שבארץ ישראל מכיון שהוקדשו בשעת בנין שוב אץ קדושתן נפקעת מהן בשום פעם, ואי אפשר להם להתנות שיהיו חולין לאחר חורבנן, שהרי אם נתנו כן הרי זה כאלו התנו שיחו פעם קודש ופעם חול ואין זו הזמנה כלל ולא יצאו ידי חובתם בהקמת מקדש־מעט, כמבואר לעיל. •מה שאין כן בתי כנסיות שבחוץ לארץ, אף על פי שלאחר שחרבו בטלה קדושתם למפרע, כי נמצא מעתה שלא חלה עליהם קדושה עולמית, מכל מקום אין זה אלא אונס, ודעת הצמר בשעת בנין היתד, שיעמוד בית תפלתם עד ביאת הגואל במהרה ותהא קדושתו עולמית, ולפיכך יצאו ירי חובתם כדין. ויסוד הענין בבית הכנסת שבחוץ לארץ שבביאת הגואל תפקע קדושתן, נ״ל שאינו מלתא בלא טעמא, אלא שכך הדין בכל תשמישי קדושה. שאם ברי לנו בהן שלא ישתמשו בהם עור לעולם לצורך קדושה הרי קדושתן נפקעת, ובשוב ישראל אל אדמתו הן לא ישתמשו עוד בחו״ל בבוד כנסיות החרבים כי) לשם תפלה, ומשום זה הן יוצאין לחולין. ומכאן סיוע לדעת הטין ז״לכה) שאם עשו ארון גדול ומפואר בבית הכנסת תחת הקטן ממנו שהיה קודם מותר להשתמש בקטן לקדושה קלה שעד כאן לא אמרו בתשמישי קדושה שאסור להורידן מהמורה לקלה אלא כשהן עומדין עדנין להשתמש בהן באותה קדושה חמורה, אבל אם לא כן, עדיפה להם יותר קדושה קלה משיד,יו פנויים לגמרי. ואין סופו של דבר לקדושה קלה אלא אף כשאי אפשר להורידן אלא לתשמיש מצוה בלבד נם זד, מותר, וגם זה טוב יותר מגניוה סתם, כמו שהוכיח שם בט״ו דינו ממטפחות ספרים שבלו שהתיר מר זוטראכי) לעשות מהם תכריכים למת»), אעפ״י שאץ זה תשמיש קדושה כלל. ויש ראיה לדבר שגם תשמיש מצוד, אינו, מכיון שהוא נאסר בהנאה, בא) בן מבואר מתוך הגמ׳ במג״א קנ״א ס״ק מ״ו. כב) פי׳ משעת בנין שאל״ב אסור מטעם נדר וע״ל באות הסמוכה. בג) שב״ב ט״ז ומג״א קנ״ג ס״ה נבי מעות וכ״ש בית עצמו. וע׳ להלן בזה. כד) אן» שצ״ע ממ״ש עתידה א״י שתתפשט על בל הארצות; אין למדין מדברי אנדה^ בן מוכח מד׳ תום׳ ודא״ש בזה. בה) ט״ז קנ״ד ס״קו. בו) מגלה בו: כז) ואן» שבגמ, איתא מת מצוה הט״ז לא העתיק כן; ובאמת אין חלוק; שאן» בשיש לו קרובים הן מצות לאו ליהנות נתנו; ולא אמרו כן בגט׳ אלא מפני דאיירו בשל צבור ופשיטא שלא יתנו המטפחות למת שיש לו קרובים; אבל במטפחת ס״ת של יחיד; שבלתה; אין חלוק.