Jeschurun · 1922-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1922) · p. Seite 19

יט בדורי הלבות 19 דבר) אז נננזין. ואם ראויין הם עדיין לאיזה תשמיש שיש בו משום שמור בכבוד, כגון תבריכץ למת מיחרין אותן לתשמיש זה וזוהי גניזתן. נמצא שתשמישי קדושה אינן ככלי המקדש לי), שהראשונים קדושתם נפקעת מאליה (לדעת הרי״ח בכרך ז״ל כשהם נשברים ולדעת הט״ז ז״ל אפילו בשלמים כשודאי אין צרך בהם), אבל האחרונים אין קדושתן נפקעת עולמית. מפני שכלי המקדש קדושתן עצמית היא, ואינה תלויה כשרותן, ונהפוך הדבר, שמאחר שנתקדשו הן נעשין ראויין לשרת בהן, ולפיכך קדושתן לעולם קיימת אפילו כשאינן ראויין כבר לשרותן, מה שאין כן בתשמישי קדושה שאין קדושתן באה אלא משמושם בקדש ועד שלא נשתמשו בהם לא נתקדשו בהזמנה בלבד לז), לפיכך כשכלה זמן שמושם קדושתם מאליה נפקעת ואין להם אלא דין נניזה או מעין גניזה ע״י תשמיש של שמור בככוד. ולפיכך אמרו חכמיםלח) על בגדי כהן גדול שאינן ראוץ ליום הכפורים אחר שלא יורידום לקדושת בגדי כהן הדיוט שכאן אי אפשר לדון כסברת הט״ז, מפני שקדושתן עצמית היא ואף כשאינן ראויין לקדושתם החמורה שהוזמנו לה מתחלתם בשעת הקדשתם אסור לשנותם לקדושה קלה. וכן גנזו אבני מזבח ששקצום בני יון ולא שנום לקדושה קלהל5). וכן ס״ת שבלה אין עושין ממנה מזוזה«) אעפ״י שאינה ראויה ככר לקדושתה החמורה מפני שקדושתה עצמית (כמו בכלי שרת) ואינה תלויה באחרים (כמו תשמישי קדושה). וכבר הובא לעיל סיוע לסברת הט״ז מדין בתי כנסיות בהוץ לארץ. ועוד סיוע לו ז״ל נ״ל מדין המותן־מא), ישחר, אמרו חכמים על שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר כשהן מוכרין בית הכנסת שאפשר להם לשגות את מותר הדמים אפילו לרבר הרשות, שאילו הדמים עצמן, חוץ ממותין, אען יכולין לשנותמב) רק כשהתנו בשעת מכירה שלא תהא קדושת בית הכנסת נתפסת על הדמים הללו, אלא שתפקע קדושתה בלי פדיון כדין זט״ה במא״ה שיש להם כח להפקיע כן כשיש לצבור צרך במכירה כזו לשם שמוש בדמיו לענין נחוץ ואפילו הוא דבר הרשות מג), אבל אם מכרו זט״ה במא״ה את בית הכנסת סתם הרי נתפסין הדמים בקדושת בית הכנסת ואז אינן יכולין להוציאן לחולין עד שיעשו בו צרך של קדושה, והמותר הנשאר אחר כך, מאחר שאינו צריך עוד לאותה קדושה, אומרין בו כסברת הט״ז שקדושתו נפקעת מאליה ואעפ״י שעדיין מיוחדים הם לדבר זה משום מעם נדר מ״מ לי) ע׳ ירושלמי פ׳ בני העיר באור הפרש זה לענין חדות קדושתן. לו) דהומנה לאו מלתא היא, סנהדרין מ״ח. לח) יומא י״ב: לט) עבודה זרה נב: מ) מנחות לב. ומכל המקומות הללו פרך בם׳ תבואות שור על המ״ז, ולפי יסודי באורינו הרבדים פשוטים. מא) מגלה בז. מב) בשיטת הרמב״ם הבתוב מדבר. דלא כתום׳ שב. מג) כן ביאר הריב״ש ז״ל דעת הרמב״ם ז״ל, סי> רפ״ה, והובא בב״י קנ״ד. 4