Mannheim
Compact Memory

Jeschurun · 1922-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1922) · p. Seite 20

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Jeschurun
Volume
9 (1922)
Issue
Heft 1-2 (Januar 1922)
Date
1922-01-01
Page
Seite 20 (sequence 20)
Language
German
Belongs to
additional
OCR quality
69% known words query
IRI
…/2292929-2293011--05486-2298749
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

20 ברורי הלבות כ יש כה ביד אלה שנעשה על דעתם לשנותם אף לדבר הרשות מי). ומי שלא יודה לסברת הט״ז יודה משום זה שאין דין המותר מובן לו, שהרי ממה נפשך, אם נתקדשו הדמים כלם בקדושת בית הכנסת מפני מה יש להוציא המותר לחולין ואם לא נתקדש בהם אלא אותו חלק הצריך לדבר הקדושה ומה שיתר על כן לא נתקדש, אף ב ל י התנאתן של זט״ה במאי׳ה יהא המותר חולין, אלא ודאי כדאמרן. ורק בזה שונה דין המעות שנתקדשו על ידי פדיון תשמישי קדושה בהם מדין תשמישי קדושה עצמן עד שלא נפדו, שהאחרונים אף כשאין לקדושה צרך בהם אסור להשתמש בהם אף לסברת הט״ז שום תשמיש של חול שמכיון שאין בהן שמור של כבוד אין זו גניזה שהן צריכין לה, אבל מעות פדיון אין בהם אלא קדושתן, ומאחר שנפקעה זו אין בהן שום דין גניזה, שהרי אין בהם כבודה של קדושה המצריך את הגניזה בכל מקום אלא ד י ן הקדושה הוא שנתפס בהם ומכיון שפקע פקע מה) ומותר לתשמיש חול. ומשום זה צריכין זט״ד, במא״ה לפרות בית הכנסת במעות ולהפקיע אח״כ את המעות לדבר הרשות, אף על פי שהן יכולין להפקיע עצם הקדושה מבית הכנסת עצמו על ידי שיחליטו שאין בו צורך לצבור ובכך הקדושה נפקעת מאליה כסברת הט״ז מ״מ עדיין ישאר בו דץ גניזה ויהא אסור לתשמיש חול, לפיכך הן צריכין למכרו תהלה, והכסף שיקבלו בפדיונו תהא בו רק קדושה נתפסת מצד הדין ולא כבודה של קדושה שהרי בהם לא נשתמשו מעולם לתפלה, וקדושה שנית מי) זו יש כח ביד זט״ה במא״ה להפקיע ודין גניזה לא בא בה, כמבואר. (המשך יבא.) אברהם אלי׳ בהנרא״א מראקאוו ז״ל קפלן. מד) ערכין ר: וגם משם ראיה לסברת הט״ז וצ״ע ודוק בענין גר אם תשמיש קדושה הוא עז ש״ך יו״ד רנ״ט וט״ז במקום אחר חולק עליו. מה) לדעת התוס׳ ורוב הפוסקים ודלא כרמב״ם דלעיל, ע׳ מ״ו. מו) הפרש זה בין קדושה ראשונה לשנית גבי הפקעת זט״ה במא״ה מבואר בדברי הר״ן ז״ל (בפ' בני העיר בד״ה ומאן דשרי בו׳ בסופן), אך בלי באורבו הוא נראה כמלתא בלא טעמא. עיי״ש היטב. ולדעת הדמב״ם אסור להם להפקיע אלא המותר מפני שזו תהי' בהורדה כלפי הקדושה של הנסכי/ ודוק. הוספה לאות ל״ג: הבנתו של הג' חתם סופד בדין גניזה היחה גם לרבנו מג״א (קנ״ג ס״ק י״ד ברמיזתו לקנ״ד ס״ח, ודוק); אבל דבריו תמוהים גם בלי יה וכבר הראה עליהם בפמ״ג שהם סותרים לפסק סוש״ע ביו״ד רפ״ב וכן תמה שם בהגהותיו ר״ש איני ז״ל, ולהלן יבואר עוד בס״ד. דפוס ה. א י צ ק ו ב ס ק י; ברלין.

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.