Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 134

IM אותה שעה I i .££ העומדות לשוט בעולמן של ישראל מדפנות לכל הקודם. ובשעה שגלה את הדושיו הנפלאים כבל המקצעות שבהם עבד, לא הורגש מעולם כינו לבין שומעו מי זה המגלה ומי זה שמגלין לו, מי הוא המירה ומי התלמיד. שהרי אם גס למד תורה הרבה — והן הרבה מאד למד, הן מלבד ספרי חז״ל היו גלוים וידועים לפניו כל ספרי הפוסקים וטשיביידבר למי־אשונם ועד אחרונם לחלקיהם ולסימניהם — כבל זאת לא החזיק טובה לעצמו, ולא עוד אלא שנפר היה לכל יודע־נפשו כי נס כשהרי סתריו, בינו לבין מחשכתו, לא החזיק לעצמו טובה זו, מפני שתמיד הרגיש בתומת ישרו העדינה בי לכך נוצר. ומה יתיון לאדם כשהוא מתעסק "בדברים שנברא בעבורם" (כלשונו של רבנו יונת גי־ונרי ז״ל)? הא אין זה יתרון שיש להתגדר בו אלא יציאת ירי חובה. מעשה ומת עליו בנו החביב לו מתוך יסורים נוראים, בן גדול בשנים ומגודל בחכמה, והוא, האב הכואב והנאנח, מכיון שלא היה לו יותר מה לעשות, לא הוציא אף דגע אחד לבטלה, הלך ושב אל תלמודו ועיונו והשקיע את מכאוביו במנוהתי העדינה אשר לגבורתה לא היה חקר. זו היתד, גיורת הדעת המושלת במפריעי יום יום. בה השכים יום ביומו, במשך כל ימי חייו וגש בשנות זקנה ושבת, בלי הפסקת יום אחר, עם דמדומי החמה הראשונים. בד, לחם עס אייביו לדעה, אשר קמו על מסרת ישראל, מלחמה נפלאה ובבירה, מלאה הבמה ודעת, זו עטרתהי ברב נצהונות. בו נתקיים לגמרי אותו פתגם ישן "השכל לא יתפעל". רק לעתים רחוקות אנו רואים אותי מתרגש בספרי מלחמות־.־.׳ שלו — אך גם אז לא הבנים את דברי תרעמתי לתוך שטף אמרותיו הטהורות כבדלח והולכות לאט את מהלכן המדעי, רק וחד להם מקום בשולי הדף. כמשבנת כסף היתד, "מנוח־ עדינה" זו לימי הזהב של חייו היפים. והיה כי יבא אמן־זמרד. לסמן ולבטא את דמותו הרוחנית בהגיון עלי כגור, אז איעצהו לעשות לה ססנרח מתוך אותי הנכון העדין ושלו של תפלח המנחה בימי שברדקדש; שפז הוא דימר, לנעם חלומות נרקמים בשקידה בהדרי חדרים בשנתו המתוקה של עובד חרוץ, בלו ספוג גילת מעשים, ששון־לבבות רוהשי מפעל אשר קולם לא ישמע. ובו יום השבת משבח ואומר: ״מנוחה וקדושה לעמך נתת . . . מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלמד, שאתה רוצה בה״ . . . אבן. מנוחה שלמה שאתה רוצה בה—זי היתד. מנוחת שקידתו של הנדול ההולך מאתני. לא זו שהיא הסרת תנועה, הדלת השתדלות שקידה ועמל, כי מנוחת חיים שאינם פוסקים, עמל שאינו נסיג, עבודה שאינה המית. גדולים צדיקים שהם רואים עולמם בחייהם, אותו העולם בו "ינוחו על משבמתס" ובו גם "ילכו מחיל אל היל" כי היו ימיו בלם שבח, ומנוחה לחיי העולמים ... -אילם את בל המחשבות האלה אני הושב רק עתה כעת הזאת. לאחר שנקפו בכד שת* שעות שלמות מאז הלך מאתנו ה א י ש ... לאהד שעברו 1