Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 135

קלה אותה?5 ע ה i8i> בבר שתים שעות מאז גתיתמה יהדוודיהמערב, מאז בבה הגר המערבי...אן נאלתה שעת עצמה, שעת עליתו מאתנו, אותה השעה אשר זברה הנדול לא יסוף מלבי עד עולם, אז עמדנו כלנו ממעל לו, אז היה הוא לפנינו במנוחתו העדינה, אז לא חשבתי ולא זכרתי דבר, לא ראיתי ולא שמעתי כלום, אני בלתי אם הרגשתי, בכאב עצור ונורא הרגשתי: היהודי הגדול והאהוב הזה סר מעמנו והולך .,. הולך ואיננו. .. אל תאמרו לו "גאון׳, אל תכנו לו "תאריס׳,, הוא לא חפץ באלה ואת הרגילים בם לא נמנה, בן לתורה היה וגמד לאלהיו; בן גדול ונאמן, גבור מושל ביראת אלהים. במחשבתו חרש נצורות ובעטו חרת גדולות, במנוחת שקידתו זרע זרעו וביעת טובו העניק אלומותיו, קרני אור מגדלו לעמו והוא לא ידע כי זקרן, ויגדל וייף, וייקר לכל ישראל. הלא זה הדבר אשר תאמרו לו: החכם הגדול והצדיק הזה סר מע$נו וילך". הלך ואיננו , .. זכרו קדוש וברוך. א. א. קפלן. י״8 חשו; לפנות ערג, תרפ״ב. ברי'[. דר. שמואל גי־ינב־־ג. התקופה התלמודית. הקובץ הספרותי הכי נכבד שלנו אחיי התנ״ך הכתוב עברית, הוא סדר המשניות או המשנה בתמונתה וצביונה שנמסרה לנו. המשנה כתובה עברית טהורה אם גם שונה היא במקצת משפת המקרא, כן בנוגע לתבונת הלשון ושמושה ובן במה שנוגע להרכבת המלים וחדושיהן. "מחבור השרשים, השמושים וההשאלות ומשפטיהם, נהיה מבנה הדש בלשון העבריה קיים ועומד במעלת השלמות, עד היותו כמעט ללשק מיוחד, והוא הלשון אשר נקרא אצלנו לשון המשנה"(א. ה. ודים, משפט לשון המשנה, צד 3). החוטר הלשוני הרב הנמצא במשנה ולא בא זכרו בספר הספרים, המספר הגדול וררב של שטות כלים וענינים שונים חדשים, המשקלים והבנינים הדקדוקיים המתהלפים קצת טז־ של לשון התנ״ך, הנמצאים בה, הסבו בדבר שבבית מדרשם של חכמי הלשין נתעוררה השאלה: אם לשון המשנה היא לשון חיה טבעית, השתלשלות השפה העברית הקדומה, או לשון מלאכותית, לשון חכמים ורק לשון חכמים, שהמציאו אותה הסופרים, אחרי אשר בבר מתה השפה העברית מפי העם העברי ותשתמש בשפה הארמית. האמנם בי נם חכמינו ז״ל הרגישו את השנוי הגדול שנתהוה בהתפתחות השפה .יאמרו: לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן(חולין קל״ז), אבל כמה הרחיקו ללכת