Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 136

136 התקופה התלמודית קלו במשפטם אחדים מן החכמים (א, גייגר בראש ואחריו חבט' הנוצרים) בהחליטם, שלשון המשנה אינה אלא לשק שבדו החכמים לעניני הלמודים. החוקרים הללו שבחר דבר אחד במשנתם, את העובדה הבלשנית שאט מוצאים, בי דוקא בשפה מתה אינם משים שנויים ואין החכמים המשתמשים בה יוצאים מכללי הדקדוק הקבוע. כל“ המתבונן בעין פקוחה על שפת המשנה והצורות הלשוניות החדשות הנמצאות בה, טבל למצוא דוקא ע״י השואה ללשון התנ״ך, בי מקורן במעמד הקדום של הלשון שממט נתהוו והשתלשלו הצורות החדשות בדרך מבעי. ההופעות הלשוניות החדשות שאט פוגשים בלשץ המשנה הנן עד נאמן וחזק, בי השפה נמצאה נם אז במצב של התפתחות, ובאו בה לידי גלוי גם צורות קדומות, שאין אנו מוצאים אותם בתנ״ך, אולי נם מפני שהוא ברובו קובץ ספרותיימליצי, אכל המלים האלה חיו בפי ההמון בתוך הדבור החי(עיין 1908 .j. q. R מאמרו של ט. סגל .Misnaic Hebrew etc ובזברונות ועד הלשון מחברת ב׳ עמוד 14/15). הסופר הטדע א. מ. ליפשיץ במחברתו ״המשנה״ עמוד 41 פרק לשון המשנה וסגנונה כותב בתוך שאר דברים: "הרבה התפתחה הלשון העברית מימות המקיא עד ימי המשנה. תהלת ההתפתחות אט רואים בספרים האחרונים של התנ״ך (אסתר, דניאל, עזרא, נחמיה) ואח״ב בספר שהוא ביריט מימי הסופרים(בן סירא) ובתסלות הקדומות, ובמשניות של משנה ראשונה. הרבה חומר לשוני עתיק נשמר במשנה .... יש מלים שחזותן מורתן מוכיחה עתיקותן(כנץ משקל פזעלה: תלדה, הלבה). יש שההוראה העקרית של איזו מלה נשמרה דוקא במשנה, בעוד שבמקרא הובאה רק הוראה תפלה (חלל, זרח, מנחה). כמדומה שהרבה חומי לשיני עממי, שבימי המקרא "לא היה משמש בספרות, עלה מן השדרות העמוקות של הלשון ונצל במשנה"*). על התפתחות השפה חעידנה המון יצירות חדשות, שמות חדשים לצרכים חדשים, וצורות חדשות והרחבות ההוראה של מלים קודמות. המירות הן או משרשים שישנם במקרא, א1 משרשים חדשים שנצלו רק בלשון המשנה. יש אמנם שצורות חדשות דחו את העתיקות — זוהי מלחמת החיים בשפה חיה." אמת הדבר כי השפה הארמית התחילה עוד מימי עזרא ונחמיה לכבוש את ארץ ישראל ולדחוק לאט לאט רגלי השפה העברית בחיים ובספרות, בשוק ובקודש. אבל נצחון זה שהצליחה בו אחרי מלחמה של קרוב לחמש מאות שנה, לא היה מעולם נצחוךגמור. כי לא רק החכמים יודעי התורה ולומדיה החזיקי בשפה שבה נכתבה ודרשוה כמין חומר, והיו סופרים כל אותיותיה, אלא גם שכבות רחבות של המון העם *) עיין במשפט לשון המשבח צד 5/6 שהעיר ג״כ שהמשנה מכילה דבורים ומלים אשר־ אןש שאינם נמצאים בכתוב בבל זאת על אדמת לשון הקודש צמחו ועוד היו חיים ב פ י¬ ה ע ם. ומן הדרישה בלשון המשנה תצא לנו תועלת שנעזר לפעמים לפרוש אור על כמה מקומות. שהומים במקרא. דבר שנסתייעו בו גדולי המבארים מימות רב סעדיא גאון ואילך. וגם רש״י המפרש המקרא בב״ג מקומות על פי לשון המשנה.