Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 137

התקו»ה התלמודית a 18 s •התרפקו באהבה יתרה על שפת אבותיו והשתמשו גה בם1ה גדולה אפילו אחכי׳ כשגברה יד השפה הארמית ביותר. הרבה דברי שיחה, פתגמים ומשלים שאופי עממי להם נשארו במשנה או בברייתא, וסגנונם מוכיח עליהם שהם הם הדברים במקוריותם ממש במו: מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך (עדיות פ״ה), אם אין צאן אץ תעה (מכילתא ס׳ בא), אץ הקומץ משביע את הארי(ברכות). החכמים שבכל הדורות עשו כל אשר ביכלתם לעצור בעד הרעה, שלא תשכח השפה העברית טפי בני עמם, וע״כ הזהירו את העם בכל עת מצוא באזהרה מופלגת לבלי עזוב את המורשה היקרה הזאת, למרוח שעפ׳יי תנאי הזמן ודרישותיו, התרחבה ונשתנתה כן בתכנה ובן בצורתה: הם הם שקבעו לחוק ולמצוה על כל אדם מישראל ללמד את בניו לדבי עברית כמו שאנו מוצאים נאמר בספת (עקב פיסקא ט״ו): כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשץ הקודש; ובתוספתא(חגיגה פ״א) גדסינן מלמדו שמע ותורה ולשץ הקודש (עיי״ש שרב המנונא דרש דתורה שמלמד לקטן המתחיל לדבר הוא הפסוק תורה •צוד■ לנו) ומזה נראה שהשוו למוד הלשון העברית לאמירת שמע ולמוד התודה. ואמנם איך היה יכול להיות אחרת? איך היה באפשרות שחכמי ישראל והוגי התורה לא יביט את ערך השפה ■החיה והשפעתה על הדובר בה? אץ אדם צריך להיות מן הקיצוניים המעמידים את כל היהדות על ידיעת השפה העברית ודבורה, אבל עב״ז יכול הוא להבץ עד כמה פועלת ההשתמשות בשפת התורה גם על חזוק רעיוטתיה והשתרשות דעותיה על לב הדוברים ומחזיקים בשפתה. ההבנה הזאת אט מוצאים טובעה נם בדברי חכמיט שאמרו: בל המדבר בלשון הקודש מבושר שהוא בן העולם הבא (ירושלמי שקלים פ״ג). דוגמת המאמר: בל ההולך ד׳ אמות בארץ ישראל יש לו חלק לעוה׳יב, ודרשתם על הכתוב העם היושב בה נשוא עץ, שרצו להפליג בוה בשבח האהבה לארץ ישראל ולעורר את העם על גודל ערכה ושייכותה לט. להלן עוד נבוא להראות על העובדה ההיסטורית, שנם בזמן אחרוני התנאים היתה השפה העברית מדוברת עדיין אפילו בין המץ העם, ועתה נשוב לדבר ע" ד ההתפתחות הגלויה שאט מוצאים בשפת המשנה, התלמיד והמדרשים. ההתפתחות באה בשלשה אופנים: א) ע״י מלחמה בץ המלים הנרדפות העברית בעצמן בבחינת "ויתרוצצו", שע״י הולדת הבדל מושגים שונים, לפעמים רק קל שבקלים, הן דוחקות אשה את רעותה, או מתקיימות דוקא לשם הוראת ההבדלים. ב) ע״י חבורים וצרופים ויצירות מלים חדשות. ג) הרחבה ע״י הכנסת מלים וששת משפות אחרות והטיתן על פי משפט השפה העברית באופן אשר לא יודע בי באו אל קיבה משפה נכייה, כמשפט כל הלשוטח החיות המשפיעות ונשפעות אחת מחברתה. מלחמה בין מלים דומות בהוראה כיצד: בלשץ המשנה אט מוצאים הטלה: כיס במקום בטן, לכאורה הרי ההוראה אחת היא להן ומקור שתיהן בעבריה אבל הנה אנחנו רואים שבהמשך הזמן השתמשו ביותר במלה ברם במקום המלה בטן שהיתה קדומה ביותר. ואולי ע״י שבאמת היה כאן הכדל קל בהוראה (כרם /lA Magen der Wiederkäuer) נתקיימו שתיהן. אבל יש נם שנדחו לגמרי מלים