Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 138

התקופה התלמודית 1a8 קלח ישנות מפני מלים חדשות או שבצבצו ונראי כחדש (כפו: אילן — עץ; — איל' מפני ש,,עץ" הוא יותר כולל, ונגדר ביותי על החומ־ העצי העומי־ לבנין ולשייפה — חבול <= משכון — אולי ג״כ מטעם שלמלה חבל ישנן הרבה היראות שונות, ובטלת משכון באה ההגדרה המדויקת). חבור וצירוף, שירות מלים חדשות כיצד? ממן שהשפה היה בהכרח כי שמושה ישתנה בהשתנות החיים ועניניהם ובמו מעצמם מתהוים חבורים וצרופים של מלים ע״י הבלעה חלקית המקילה את הבטוי או מקצרתו. דבר שאנו מוצאים בדוגמאות אין מספר שנביא מהם רק אחדים כמו: אפילו — אף אלו, שומעני — שומע אני, כלום — כל מאום, מנין — מן אין. והיצירה יש שהוא הווה ע״י התפצלות של שרשים למובנים מרובים, וגם שירד, של שרשים חדשים לגמרי. וההרחבה ע״י קבלת מלים משפות אחרות, הוא דבר ברור ומיק מעצמו, ודי בזה אם נעיר שבשפת המשנה בלבד אנו מוצאים יותר משלש מאות מלים יוניות ורוטיות. מובן ג״כ שבהיות השפה הארמית היותר קרובה לשפה העברית ובהיותה כ״ב שלטת בארץ ישראל היתה השפעתה על שפתנו גדולה יותר מהשפעת כל השפות האחרות(יש מי שמדמה את שתי השפות האלה בדמיון Hoch- und Plattdeutsch)* השפעה הנכרת כן באשר המלים שנקלט ממנו וכן בדרכי שמוש הלשון, וגם בזה אץ צורך להביא דוגמאות. אבל מענין הוא ביותר כי בכל מקום שאנו מוצאים שהכניסו מלה ז־ה לאוצר שפתנו השתדלו ליהדה ולהטותה על פי בנין עברי, אפילו במקיס שקבלו פעל שלם מן הארמית כמו במשקל ה״נתפעל,׳*) שנתחדש והיבו להשתמש בו וכן במשקל "שפעל" (על משקל פעל) וההתאמה לרוח הלשק העברי הזאת מראה כי אמנם חיה היתה גם אז, והתחשבו עמה כעם יציר הי שאינו סובל הרכבה זרה באונס. למשל: בשיאו צורך בדבר להכניס את המושג ״פרכוס״, לקחו את המלה היונית (rrept/opeua שפירושה התגודדות לכאן ולכאן, שנו בנינה ונמיתד, בעשותם ממנה פעל עברי עפ״י נטית הלשון העברית פרכס והשם פרכוס. כן עם המלה;nopvo שעשו ממנה פרנסה ופרנס, מן censio שענינו עונש ממון הפעל קנס והשם קנס. מ] lippus (לחות וריר העינים) לפלוף על משקל הרהור, חרחור. וכן נמצא שלפעמים גרעו אות המין הראוי להספח אל השורש היוני והרומי לפי משפט הלשונות ההן, כדי לתת להטלה צורה עברית כמו שורש טין שנגזר מן היונית. מן השם rr^avov ביונית נגזר הפעל <1£0מין;מ■ והשמיטו היית סימן המין ועשו משקלו במשקל פעל עברי ואמרו: טגן, מטק ושם הפעולה מיגון (מנחות ג), במקום סימן המין op ביונית נחני ון שהוא בנין עברי במשקל חשבון בשמן(דרכון, קלבון) ועוד הרבה דברים כיוצא נהם (עיין משפט לשון המשנה צד 24/25). אבל לא רק מלים זרות הכניסו בשפה, אלא גם שמיש לשיני בדבורים על פי מנהג שאר הלשונות. ומייאה זה אנחנו פוגשים בהיבד, תקיפות של שפתנו *) לרעת סגל הנזכר, גם משקל פעלים האלו הוא ממקור עכרי קדום ולא לקוח מ; הארמית.