Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 141

קמא תורה ומלאכה 141 •להלבישן ולהנעילן, והיהודי התחיל לבקש תחבולות, לחפש אחו "תכלית" בשביל בנותיו בכיי להקל מעליו קצת את המשא הכבד הרובץ עליו, לנתק מעליו את החבלים החונקים הברוכים על צוארו, והתחיל ללמד את בנותיו מלאכה. ובנות ישראל יצאו •מקניהן לאור העולם. II מובן מאליו, מכיון שנתעוררה שאלת למוד מלאכה, זקוקה היא לפתרק, ויען שיש בה ערך חנוכי וגם ערך לאומי, יוצא ממילא שצריכים להתעסק בה המוסדות החנוכיים הלאומיים, זאת אומרת: שצריכים אנו להכניסה לתוך התכנית של בתי ספר •העבריים הקימים, להתאים אח תכנית יתר הלמודים שישאו בד בבד גם עם מקצע זה, מקצע המלאכה, אולם על פי המצב הנוכחי השורר בבתי ספר העבריים פה במה ששיך להחנוך העברי, נראה שלא התחשבו כלל עם זה ולא העריכו כהוגן את ■תוצאות מפעלם, ולא הרגישו ששני הפכים בנושא אחד הוא, שאור וחשך משתמשים כאן בערבוביה, וכי מה שבונים בידם הימנית מד,רפים הם בעצמם בידם השמאלית. בי המלאכות מתחלקות לפי סוגיהן: א) למלאכות אשר נותנות היכולת לבעליהן לעמוד ברשות עצמם שא־נם זקוקים לעמד אצל אחרים, זאת אומרת: מלאכות ביתיות, ב) למלאכות שנלמדות במחשבה תחילה, בכדי לקבל איזו משרה, ללכת ולעמד ברשות •אחרים. להסוג הראשון נחשבות המלאכות, כפו: תפירת לבנים, ושמלות, רקימה וכדומה, שבמעט אמצעים אפשר לרכוש את מכשירי העמדה, ולעמד בבית בשביל מזמינים, ולסוג השני שימח המלאכית, כמו: קצורי־הכתיבה (סטנוגרפיה), עריבת הפרי מסהר (מכהלטריה), עריבת מכתבים (קורספודנץ) ובדומה. הנה מה ששיך להמלאבות מהמין הראשק, אין סכנה נשקפת מהן לא להדת ולא להלאם, בי המלאמת ביד בעליהן כחמר ביד היוצר, ברצותם עובדים וברצותם שובתים בעם חשבת ושומרים את היום הזה מחללו. להם היטלת לבקר את בתי הכנסיות תמיד בכל יום, בכל עת ובכל שעה, כי אינם תלויים בדעת אחרים. אולם זאת היא אליה וקוץ בה, מפני שעל המלאכות האלו הרבה קופצים יש, ככר "רבו השוחטים על התרנגולים" וכמעט אין מת אשר אין שם תופרת או רוקמת, מורגש "יתור" רב ב״ירים" וחוסר עמדה*). מובן מאליו, שאין לנו להשתדל להרבות מחופרי־עבודה במחננו ופוברחים אנו לע״ע לסלק את ידינו מאותן המלאמת שאין בכוחן לפרנס את בעליהן. III אם בן מה נשאר בידינו לעשות? שהננו מוכרחים להתעסק בהמלאכות מהסוג השני, ששם מורגש חוסר ודוחק בידים עובדות, וכאן הבן עומד ושואל: מה עושים המוסדות החנוטים, שמהם שא הרעיק והם הם שקראו לאספות, ערבו הרצאות בדי לדון בניד ן זה? באיזה אמצעים החזיקו, שתוכלנה בנות ישראל להתעסק במלאמת *) הידיעות האלו שאבתי מהרצאתה של המלומדת יועצת המשפ&ו פרת ד״ר מאיר .באותו עגץ.