Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 143

תורה ו ט b * כ ה 148 קמג רק תשובה אחת והיא: "התורה", רק פתירה נמצא אותי סם חיים לעציר בעד גל הצרות האלו, בי הייבה תקופות עברו עלינו, סיים היותנו על האדמה עד היום הזה, ובד,תקופה היותר ניראה בדדי עמנו, בעת שהצר עמד מאחורי כתלנו, בעת שנוכתו נדולי עמנו שאין עוד האפשרות לד,חלץ מהחורבן, שעוד מעט והמקדש יהרם ובל קדשי ישיאל ירמסו תחת רגלי האויב, מצא ר׳ יוחנן בן זכאי רק תרופה אחת לקיום העם — את "יבנה וחכמיה" ומאז עד היום הזה, בכל הצרות והגלגולים שעברו עלינו מצאנו נחמתנו בה, "אין לנו שיור רק התורה הזאת" צועק היהודי בבל לבו בעת חשבון נפשו, התירה היא יסוד נצחיותנו על אדמות, ובלעדד, הננו בלי ריק, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. הלמיד מביא לידי שפורה ועשיה, ומאז שחברנו את ערך התירה כמה השתמרנו מ״עטי הארצות" לא היה לך חרוף הגרוף יותר נבלה מהשם "עם הארץ", כי לעם האיץ כמעט שאין לו תקנה, "לא עם הארץ חסיד", "לא בור ירא חטאיי, עם הארץ היד, טמא בשרץ, מעשרו לא היד, מעשר, תיומתו לא היתד, תרומה. "הנותן בתו לעס האיץ, באילו כופתה לפני הארי" טוב ממזר תלמיד חכם מכהן עם הארץ" בן רואים אני התיחסיתם של נדולי עמנו לד,עט"• הארצות, ואין זה פלא, אם נעיין ונחקור בלי שום פניה בשאלה: מה זאת יהדות? אז יצא לנו, מבלי להתפלפל ולהתעמק בד,פלפולים של "לאומיות ודת", שהיהדות היא תמינה נד,דרה בעלת רבת גונין, שנם הדת וגם הלאומיות כלולות בה, והיא כמו כל תמונה מיוסדה על צבע יסודי ושאר הצבעים והקיים הם פרי השכלול וההתפתחות, הנד, היהדות היתה בעצם צבעה לפני אלפי שנים והצבע העקרי היסודי היתד, ההורה, התמונה הזאת נשתכללה ונתפתחה במשך אלם* שנים, בל דור ידור הוסיף קו אהד בנופך משלו וכל הקוים האלו נקלטו ונכללו בה והוסיפו יופי על יפיה, עד שנעשתה המונה בלולה בתפארתה בר,יום הזה. הנד, אם נידח קו אהד, רושם אחד, התמונה אמנם תהי פגומה ולקויה אך תעמוד בפרצופה, תשא־ בצורתה, אילם אם מזדהים אנו את הצבע העקרי, היסודי, אם נעמיד את התמונה רק על הקיים לבדם, התמינה מה תהא אליה? זאת היתד, מנתו של ר׳ יוחנן בן זכאי, שאין לנו להשתדל ולהלחם להציל קו אחד מהיהדות אלא את העיק־. המקדש, המזבח, הקרבן, הנש רק קוים ד,מיפים את היהדות אבל לא עיקר היהדות, ולנו ללכת בדרך הזה להפיץ את ידיעת התורה, כי אין לד בטחון יוהד מועיל לקיום היהדות מידיעת התורה. אם יבא איש דאמר: הלא פה כבנות הכתוב מדבי? החיים משיבים תשובה ברורה, בי כל מי שמתבונן בעין פקוחה אל החיים יודה, שהילד מקבל את הנובי היסודי מידי אמו, ובידה וברצונה תלוי הדבי לתת לילד חנוך דתי לאומי, אם לא, ובל זמן שלא תהיינה לנו אמות עבייות בלב ונפש אין לד לקוות להיטיב את רמצב שאנו נמצאים בו, בי רק הבית העברי יכול להציל את קיומנו, אותת העקשנות, שבאה מתיך אהבה היא היתד, ותהיה בעזרתנו ואהבה זו אפשר לקנות רק מידיעת התורה, ואם בנותינו תחונכנה בידיעה זו ובאהבה זו אין לנו לירא שמא אם במקרה ואינם תהיינה נאלצות לחלל איזה זמן את השבת, תפוג בזה כל יהדותן, אלא אדרבא, הן תתאמצנה ללחם בעד קיומן