Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 145

קמה" מזרח ומערב 145 כדי להביא את הדבר לירי ברור אם יכולים אנחנו נם עתי־, לקחת למופת נסיונותיו של ד״ר הירש, עלינו להעכיר סקירה קטנה וכללית על מצב היהדות באשכנז ■ מתקופתו של זה האחרון. בדורו של ד״ר הירש היחד, נחשבת היהדות ליהודים באשכנז למין ירושה לא מבוקשה הבאה להיורשים ממילא, אף בי לא היו מצפים כלל וכלל על זה. מציאה זו באד, להם בד,סח הדעת ושלא ברצונם ד,חפשי. אם היורשים האלה היו נשאלים על דבר ירושה זו, בוראי לא היו ניהגים בה מנהג עמא פזיזא המקדימים נעשה לנשמע, אך עתה שלא נשאלו, וזכו בסבל הירושה כעל כרחם, מה לעשות? רובצים הם תחת־ כבד משאה, להתפמי ממנה לגמרי על ידי טבילה אי אפשר להם מפני טעמים• ונמוקים פסיכולוגיים שבמסתרי כהות הנפש יסודם, אבל עב״פ לשמור את היהדות• בהמקוריות שלה, נם כן לא ימצאו צורך, ובפרט כי היא להם למכשול גס בחייהם הפוליטים, לכן שלהו בה יד, קצצו כנטיעות, עשו בה תקינים ודיפורמות גהסר ויתר, כדי להשוות ענייה זו בהתמונה החיצונית והרוח הפנימי לד,דת השלטת. ובעת אשר להיהדות באשכנז היתד, צורה כזו, קם לד, גיאל, היהודי הגדול’ . הרב ד״ר הירש, אשר היה לו הכש־ון והרצון להציל עי כמד, שאפשר להציל. בהכם אשר עיניו בראשו ראה והכיר כי אינו רשאי להסתפק מה שיעורר. כקרב יחידים, אפילו אם היחידים האלה יהיו רבים, את הכוסף והרצון לשוב לד,יהדות במובנה הדתי,' אלא מצב הדברים דורש גם לברוא סביבה ואטמוספירה עברית, מקום מפלט כעד הפליטים למען יוכלו להחזיק מעמד, כי באופן אחר "ד,מעוט" יבוטל בתוך "הרוב", ו״הכלל" יבלע את "הפרט". להציל יותר ממעוט ומפרטים לא היה יכול.לחלום־ בהתקוסה ההיא גם גבור לוחם ומנצח כמו הגאון ד״ר הירש זצ׳יל. לכן, מצד אחד, בכשרונו ד,דברני המצוין ובעטו, עט הזהב, נפח את רוח הקודש בלב אלה אשר הניצוץ טרם נכבה בקרבם, ופצר השני, בפעולות ובמעשים העמיד את האוהל אשר שם ימצאו מקלט הנצולים. ואמנם החלק נפרד מהכלל ונעשה לצביר בפני עצמו, צבור אורתודוכסי מיוחד במיני, מוקף חומת סינים וכל הרוחות שבעולם אינם יכולים - להזיזו ממקומו. באופן כזה נבנתה הניחה העברית בגימניא. הבנאי ד״ר הירש, יוצר הכיתה, אחד שכלה מלאכתו — מת, אבל נשמתו עוד חיה בתוך האטמוספירה של צבור אורתודוכסי זה. ואף כי הגאון ד״ר ברייער חותנו ויורשו הרוחני, עשה בצבור זה שבויים רבים, הוסיף על הקודש, והודות לעמלו הרב וכשרונותיו הגדולים של זה האחרון נתרחב ונתבצר הצבור האורתודוכסי בכמות ואיכות, עד כי צביר זה האחרון לעומת הראשון הנהו כבן כרך לעומת בן כפר, מכל מקום אבן היסוד אשר עליה נבנו ההוספות והשמיים האלה, הוא הקנה אשר נעץ ד״ר הירש בראשונה, ורוחו מרחפת, גס אחר כל השמיים וההוספות, בד,אויר של האורתודוכסיה האשכנזית. הפועלים הראשיים בתוך סביבה זו שומרים מכל משמר שלא ישתנה הצבע מעדת היראים אשר נתן לה־ מיסדה הראשון, ואינם זזים מזו הנקודה כפי שיצאה ממהוגתו. ואף כי מוסיפים קויפי•