Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 8 (1921)
- Issue
- Heft 11-12 (November 1921)
- Date
- 1921-11-01
- Page
- Seite 146 (sequence 14)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 64% known words query
- IRI
…/2292929-2293004--05373-2298647- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
146 מזרח ומערב קמו ושרטוטים, אך נקירה הלזו היא להם לעינים בכל יצירותיהם, לכן הצבע אחד מאן שנתיסדה הקהלה האורתודוכסית ועד עתה, והשנויים שנעשו בה אינם עקריים. רבים מהלאומים אשר ביהודי מזרה מתאוננים על זה, מנענעים אחריה ראש, כי אין לה להיהיות המערבית כח מפריה וצומח, אינה מסוגלת להתפתח, כלומר אינה מתגדלת יחד עס העברי האשכנזי, היא נשארת בשנות .,הדעה" ו״העצה" שלו כמו שהיתר, בילדותו, ותולים את האשמה במה שהיא יבשה יותר מדי ואין בה כל לחלוחית של שירה דתית, חנוטה וקפואה היא יותר מדי ואין בה החום והרגש אשר בטבעו של השמיי. היהדות המערבית היא חסרה חיים ותנועה, היא רק נל של מצוות בלא כל נשמה, אין בה אור וחום. נר־מצוה ותורה־אור הן נוף ונשמה יחד, אבל תורה ומצוות בלא נר ואור הן גוף בלא נשמה. לכן נשארה קפואה על מעמדה, והיא כמין גילם המתנענע לא בכח החיים הטבעיים הטבוע בה מבפנים, ב״א על ידי שם של איזה מקובל או קוסם, ואי; לה משלה ולא בלום כ״א הרוח אשר נפח בה האחד. כך רגילים הלאומיים ממזרח להתאונן, ולא אכחד, גם אנכי אף כי אינני לאומי בהמובן הידוע כ״א יהודי פשוט בלא שם לוי, הייתי בין המתאוננים. אך עתה באשר גלגל הזמן טלטלני ממזרח למערב, והנני קרוב למקום המעשה קרבת מקום, ואני מסתכל על היהדות המערבית לא מצד מזיח כ״א ממערב, נשתנתה דעתי, ומודה אני כי מחסיון הכרה בטיב הענין שאנחנו דנים בו, מחמת רחוק מקום, היינו כמתאוננים. אם נתבונן בהנידון אשר לפנינו בהסתכלות יותר עמוקה, נוכח לדעת, בי דוקא הדברים •«אנחנו קוראים להם קור וקפאון הנם המשמרים היחידים להיהדות המערבית •«תהדק מעמד, ולולא השומרים האלה אז כבר עלה בה רקבון ונתהפכה לאבק פורח. אבאר: שני גורמים חשובים היו לידידת היהדות באשכנז: א) השנאה המודרנית לישראל, בשמה האנמלננטי אנטישמיות או שנאת הגזע, ב) חוק הממשלה כי בניהם של הגרים והאזרחים בארץ זו, בלא הבדל ופדות בין דעת ולאים, יבקרו מי«חר טל ילדותם את בתי ספר העממים. על חשבון שני הגורמים האלה יש לזקוף נפילת היהדות, אמנם הנורם הראשון בלא הסיוע של הגורם השני, אדרבה היה יכול לעזר הרבה להרמת הרוח העברי מבפנים, כי כך טבעם של בני עמנו, ואולי חק טבעי אצל בל בני אדם, אם משביעים אותם קלון מכהוץ אז מתחזק אצלם רגש הכבוד שלהם מבפנים, אם בני הרחוב יורקים בפניהם ומלעיב־ם בהם, אז הם מתכנסים ומתכווצים ב״דשות היחיד" שלהם, להטמן מלהנם ולעים של המבזים אותם ושם, כמו להכעיס, הם נותנים כבוד אלקים, לאלה היביים אשר בגללם דנם ללעג ולקלס מבחוץ, אך הגורם השני, החק לבקי את בתי הספר של הממשלה אשר הביא את צעירי עמנו במגע משותף ותמידי עם בני עם הארץ, ואי אפשר להם להמנע מעמוד הקלון אשר שונאיהם ומנדיהם מעמידים אותם עליו, דבר זה הבריח את הצעירים לטשטש את הצורה של קו מבדיל בין שמיי ואריי, בדי לה נצל באיזה מרה מהבו והקלון התמידי הממרר את חייהם, טשטוש־הצורה זה עשו שלא בכונה ב״א נעשהז ממילא וכמעט מבלי מעשים. ורושם רע זה נשאר להם גס אחר שיצאו מבית הספר