Jeschurun · 1921-11-01 · Heft 11-12 (November 1921) · p. Seite 148

148 מזרח ומערב קמח המצוות יבשות קרות כלא ליח ובח עברי, אבל מצוות מעשיות שד,חיבה טופלת על בל חבר וחבר מבני הקהלה למלאות אחריהן בדיוק ובדקדוק, ולחנך במצוות אלר נם את בניו אחריו, שמירות המצות בתכונה כזאת לא תהיינה למכשול גם להנערים מבקרי בית הספר, ויראו את חייהם בעולמם ושכר טוב צפון להם גם לעתיד לבוא, וכך קבלה הגיתה העברית באשכנז רק את הצורה של הצד החמיי וד,מעשיי מהיהדות הדתית. והודות לתכסיס זה אשר בהר הגאון ד״ר הירש במלחמתו עם היהדות הרפורמית. מחזיקה מעמד ד,קהלה האורתודוכסית גם עתה, כיון שלא באתה בהתנגשות עם הרוה האשכנזי, שוב אין דבר חשוב ועקרי אשר יפריע את הקהלה מלמלאות את חובותיה, ורק מלח זה, שבני המזרח קוראים לו, קור וקפאין, הציל את היהדות המעשית במערב מכליה. הפתגם הידוע "הוי יהודי באהליך ואדם בצאתיך׳ שיצא מבית מדרשו של הסיליפוף העברי טנדלסון, אחד היוצרים העברים של הרוח האשכנזי אשר שרר בארץ בהעבר הקרוב, הנהו פסוקם הרגיל של היראים במערב. אחינו החרדים במזרח, מתמרמרים על פתגם האומר כי הוא מעליב את הדת של עם ישראל, הם אומרים בי פסק זה מצוד, להטמין אח היהדות באהל כאילו צריכים להתבייש בה במו בדבר שאינו הגון, ומבחוץ אפשר להתקשט רק עם קולטורות זרות. עצות וצווים כאלה משפילים את הדח והיהדות עד עפר. אבל האותודובסים באשכנז מבינים בונה אחרת בהפסוק האמור. אדרבה, אינם מתביישים להודות בקול רם בי מקיימים הם מצות דתם, ושומרים את כל משפטי וחוקי הדת נם לנובח עם הארץ ולא יתבוששו, אך המכוון בזה בי קיום המצות אינו רשאי להשאיר אחריו את הרושם המיוהד שהוא רגיל להשאיר אחריו לשומרי מצוד, ולומדי תורה, ברושם זה יש יהוס ישר לאופי ד,שמיי, והוא מלוה את האדם גם בלכתו מבחוץ ובד,חיים החולנים שלו, והאופי הזד, הנהו באמת שפן ומכשול לאלה אשר נולדו ונתחנכו בתוך אטמספריה אשכנזית. לכן צריכים לבקש עצות ותחבולות איך להשאירו בתוך האהל, כלומר להפריד את היהדות מהאישיות כדי שיהו שני עולמות בפני עצמן, שאין האחת נוגעת בחברתה ולא כלום, למק יוכלו להתחשב בלא מפריע לאשכנזים בלאומיותם ולישראלים בדתם. ד,אנדה המדרשית מספרת, כי משה, אדון הנביאים, בעודנו רועד, חיה מטפל עם צאן מרעיתו ברחמים רבים של רועה נאמן היודע את נפש בהמתו. בעד .עלות הצאן אשר שניהן טרם גדלו בחר למקום מרעה את האחו אשר צמחיו עוד רכים ונוחים להתעכל, אף כי בח המזון שבצמחים האלה מועט הוא למדי. ובעד אלה שכבר יצאו מכלל גדיים ונעשו תיישים, בחר למרעה את האגמים אשר שם כבר נתקשו העשבים והנם מזיינים יותר מהצמחים הרכים. כיון שראה הקב״ד, בי משד, מביר צרביהם של צאנו והוא מטפל בכל אחד ואחד לפי צרכו, הסכים עליו בי הוא ראוי להיות גם רועה נאמן לעם ישראל. הרבה ממדד, זו היתד, גם להגאון ד״ר הירש רב דפרנקפורט. הוא ירע את נפש