Jeschurun · 1921-09-01 · Heft 9-10 (September 1921) · p. Seite 118

מבית ומחוץ קיה 118 עולמו הנגלית, שגם ד,יא בעלת סוגיות חמורות, עד כדי שילך ללמוד "נסתר"? ובי לא דיה לו פרובלימה החיים הפשוטים, חיי יום יום עם בל הסתבכותם, עד אשר יעזבם וילך מהם לנוע בין עצי ה׳ רזי הסודות אשר נטע? בשעה שאזל הלחם — אותו הלחם, אשר אף כי לא עליו לבדו מבל־מקום נם לא בלעדו יהיה האדם העלוב — אז לא יודגש הרעב ללחם־שטים; נזה אין צריך לומר, כי השבעים בעת כזאת ודאי שירוחם ידום, וסופו כי גם ידמה. אולם יותי שהרבים מתרחקים מיחידיהם, הוני הדעות ומכשירי המעשים, מתרחקים היחידים האלה מהם, פורשים ומתכנסים בצללי סתריהם. יותר "שאיש בער לא ידע וכסיל ילא יבין את זאת", יותר משתקעים יחידי הדור בנבכי ההכרה בה הגעגועים (במכואר תולדתה להלן), כי "מה גדלו מעשי ה׳ ומה עמקי מהשבית־ד ... ומעכירים הם את עיונם עבודה רבה מאד. ה־פו; בורח מהם ואינו שומע את שיח סודם, אך הם מצדם ממהרים עוד יותר לברוח משאון ההוה הקלוקל ומטים את אזנם אל מעינות העבר הנוזלים בדממה בין שבבת הדורות ונושאים את עינם אל קוי אור עתיד המשתקפים בסתר גליהם. מתוך בריחה אלימתא כזו העביד עבודה רבה את כהות עיונו השוקדים גם הסופר הידוע מבס ברוד, ואת מסקנות חשבונותיו בספר גדול פרסם.*) זהו אהד החבושים החשובים שעלה בידם להתיר את עצמם מבית האסורים ששמו "ארופה" שאסירי היהדות אסורים שם. מהחלתו היה יהודי מאורף ייתר מהארופיים עצמם, כדרך אחב״י בבל דור תמיד להיות תלמידים המחכימים את רבותיהם באותה תורה שמהם למדוה. שלילות הסוד שבחיים והעמדת מהותם על המוחש בלןך (חטא זה שארופה נשתרשה בו ואינה זזה ממנו גס עתה אלא בקושי גדול) הגיעו אצל מכס ברוד עד פאתי גבולן האחרון. הוא היה אומר: אין הברה ראשית במוח ואין רגש עליון בלב. הכל כאשד לבל חשיבות אחת להם, שוה ומשוה קטן וגדול, אין רכסים ואין בקעה. בשני ילדים על הנדנדה, זה יורד וזה עולה, כן מתנועעים משפטי האדם החולקים זה על זה. אין אחד מהם צדיק מחברו ואין אהד מהם רשע מחברו. •שניהם שוים במוחי, שניהם קרובים ללבי, ואין האחד יכול לקפה את זכיתי •של מתנגדו ומה גם להכריע. זוהי האינדיפירנטיות הגמורה, שמכם ברוד היה משוררה ("נורניפיגה, רומן של אינדיפירנט מאת מכס ברוד"). אולם גם שויון־החח אינו באמת שויון, כי גס הוא נט־ה לצד אהד יש בו, נטית־יחולשה לצד האפס. בשעה •שאדם יושב ודורש "הבל הבלים הכל הבלי׳ אין הסתכלותו אובןקטאית יותר מבשעה שהוא מזמר "ישקני מנשיקות פיהו". איתא במדרש: כשאדם נער אומר דביי ישיר (ואם נעוריו קדש־קדישים אז גם שירו קדשי־קדשים, כדברי רבי עקיבא על •שיר־, השירים), הזקין — אומר הבל הבלים. הזקנה כמו הנערות רק מצבי־רוח הן לאדם, ומדת האמת שיבכל אחת מהן אינה אלא לגבי עצמה ולא לנבי כל דבי. גם מכס ברוד שחלק על תורת ההדרגה המוסרית (“Diffizilitätsmoral״) ויצא ללמד Heidentum. Christentum, Judentum. Ein Bekenntnisbuch von (* .Max Brod. Kurt Wolff Verlag. München