Jeschurun · 1921-09-01 · Heft 9-10 (September 1921) · p. Seite 119

מבית ומחוץ 119 קיט בספ-יו הראשונים, בי רנשי החיים כלם קדושים ולמה יתנשא האחד על חברו? — נם לו היו בזד. יסודות סוביקטאים. לא מתוך שדון גבורתם של צדדי הספק שלו נמשך לבלם באופן שוה, אלא, להפך, מתוך שדק חולשתם. מפני שתפיסתו בכל אחד מן הצדדיס לא תססה מרובה אלא מועט, והם משכוהו תמיר זה לכאן וזה לבאן, לפיכך ממילא נשתייר באמצע, ולא משום שבחר בכך. אין לך משורר וסופר שאין מלאך עמו עומד עליו, מכהו ואומר לו: גדל! אילו הביט ברוד בפנים אל פנים אל מלאך שירתו, אז היה מכיר בו מיד את מלאכה של היהדות. ומיד היה מכריע ספקותיו אל צדו ולא היה נמכר לאינדיפרנטיות. אך הן לא שמעה אזנו גם את שפת מלאכו. עברית היחה, והוא לא הבין בה. אז שכר לו את בנות־ארופה למתותמנות בבית תלמודו, ועל כלם את בת־גרמניה. והלא תזכרו: בשעה שתרגמו יונים את התורה רגזה ארץ־ישראל ד׳ מאית פרסה על ד׳ מאות פרסה. אף בשעה שנפשו של משורר יהודי נזקקת ללמוד אח תורת חייה מתוך תרגום נירי רוגזת גס היא כאותו רוגז... רוגזת ורועדת היא נשארת כל ימיה, מתנדנדת כמו נדנדה, עולה ויורדת יורדת ועולה, בלי הכרעה או שווי משקל. ומכאן האינדיפירנטיות. מכאן ה״עט" היהודי, ההולך אתנו מקבצנסק ועד הנה, אך הבדל עקרי נתהוה בו: בקכצנסק שלטה האינדיפרנטיות לגבי.צרכי הגוף, ובברוד — לצרכי הנשמה. ושם, אצל מנדלי מוכר ספרים, היתה באה מתוך התרחקות מדברי העולם; ופה, אצל מכס ברוד, היא באה מתוך התקרבות זלה לכל הענינים הבאים לידה, מתוך גישה פרלליח אל הכל בבתי־אחח. הצד השוה שבהם, שאץ אחיזה ואק מעמד. אולם גדל ברוד והתחיל עוזב את דרכו, חדל למדוד את הכל במדד, זעומה אחת. נפשו היוצרת, היהודית מתוכה וארופית מברה, בחלה סוף סוף במתורגמנית הנכרית שהשתמש בה בל ימיו, קצה נפשו בתרבותה של זו אשר קלונה נתגלה ברבים בבית המטבחים הגדול שלה מגדות מס עד חופי ממל. ומכאן מתחילה דרך תשובתו אל היהדות במקורותיה. בלכתו בדרך הזה השפיק כבר לעשות לו רב(מרטין בובר) ולקנות לו חברים. והרבה אפיים לעוברי דרך זה: אלה שבפרו בכל מתחילים מעתה להודות במקצת ואלה שהודו במקצת משתדלים מעתה להודות ברוב. ועיקר מעשה כלם, שהם מפקיעים את רוחם משעמדו לתרבות ארוסה ומשלחים אותו כשהוא משוחרר ללכת קדמת אסיה. הצעד הראשון בדרך זה הוא לדרוש בשבח דתה של היהדות בכלל, והצעדים הבאים אחריו — להעריץ את המצוות המעשיות, לפקוח עינים במאור האגדה, להבליט את גדלם של התלמוד ובעליו, וביחוד, להגדיל ולהאדיר את ערך היהדות בפרטותיה על ערכי הפרטות של שאר הדתות. אולם איזוהי הסבה שהביאתם לכך? מאין באה לרבים מ״משכילי" דורנו דחיפה עצומה כזו לצד. הדת, בעוד ש״טשכילי" הדור הקודם ודאי שהיו קוראים לה "דחיסה לאחור"? שאלה זו ישאל כל רואה ותשובה בצדה ימצא בל מבין. קשים חיי דורנו, דור כשלונות ותהפוכות. בדרך אחד יוצאים אליהם ובשבעה דרכים נשים מפניהם. והחלת נפילה ניסה. כשאדם נס ופוגע בהרים לא במהרה הוא