Jeschurun · 1921-09-01 · Heft 9-10 (September 1921) · p. Seite 122

122 מבית ומחוץ קבב מתגרת קושיותיהם של התאולוגים הנוצרים ההולקים על מצות האהבה. אבל מח יעשה בכתובים הסמובים? הנה כתוב לאמור: "ועתה ישראל מה ה׳ אלדיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה׳ אלדיך וללכת בכל דרכיו ולאהבה אותר׳(דברים י׳ י״ב). הרי שענק האהבה הוא דבר הנשאל מעם האדם ולא מתנה מחסד אלדיס. ונאמד עי־ בראשית פי־שה: "ואהבת את ה׳ אלדיך׳ (שם י״א אי), שבודאי אין לפרשו בלשון "הכמהה". ונאמר עוד: "בי אם שפד תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוד, אתכם לעשותה לאהבה את ה׳(שם י״א ב״ב) ונאמר: "אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה׳ אלדיך" (שם ל׳ ט״ו). הרי שהאהבה מצוה! אילו נכנס ברוד מעט לתוך טרקלינה של היהדות והיה מתכון לשמוע בו לקה ולא היה מסתפק בעמידתו מבחוץ ובהסתכלותו מתוך התפעלות על זהרורים קלושים המניעים לו מתוכו דרך אשנב־־התרגומים (בכר ועוד), אזי היה זוכה לשמיע את קולו של הרמב״ם דל שלא היה מושפע מתאולוגיה זרה ושהבין היטב כיצד האהבה מצוה. הרי מה שהוא אומר בהלכות יסודי התורה: הא׳ הנכבד והנורא מצוד, לאהבו וליראה אותו, שנאמר ואהבת את ד׳ אלדיך ונאמר את ד׳ אלדיך תירא*). והיאך הוא הדרך לאהבתו ליראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבה ומפאר ומתארה תאור, גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמי דוד צמאה נפשי לאלדים לא׳ הי. וכשמחשב בדברים האלי עצמם מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד וידע שהוא בדיה קטנה שפלה ואפלה עומדת כדעת קלה ומעוטה לפני תמים דעות, במו שאמ-י דוד כי אראה שפיך מעשי אצבעותיך — מה אנוש כי תזכרנו״. — רצונך, אפוא, לאהוב אה המקום, צא מהעלמך והתודע אליו, ברח מצמצומך והתקרב לו — ומיד תאהבהו. בלי ספק תאהב, אי אפשר לך שלא תאהב. אמנם לא כל המרות שוות. יש מדת אהבה נפלאה שלא יוכל האדם לבוא אליה מיד (כדבר הרמב״ם ז״ל) כי היא "לא תתכן לשואל אלא אחר הקדמות רבות, וכאשר תתקימנה הד,קדמית תתילד מהם האהבה לאלדים יתברך, אבל מי שמכון אליה בעצמה לא יוכל להגיע אליה (דברי רבנו בחיי ז״ל בספר חובות הלבבות שער אהבת ה׳ פרק גי). אך גם פדה זו נכנסת בכלל המצוד,. חייב אדם לכבוש לנפשו את כל ה,,ד,קדמות" ההן ידי שיגיע לאהבת ה׳ "שאין מדרגה למעלה ממנה" (שם, בהקדמת השער). ודאי צייך•האדם לחם־ אלדיס בזה. וטי בד,תורד, עצמה המעידה; "ומל ד׳ אלדיך את לבבך ואת לבי זיעך לאהבה את ה׳ אלדיך בכל לבבך ובבל נפשך למען הייך"(דברים ל׳ ו׳). אך מילת־ הלב זו מובנה בתורת היהדות רק בתור עזר אידי**), בתיר ס־עתא רשמיא ("אלמלא הקב״ד, עוזרו אינו יכול לו"), ולא בתור מתנה גמורה, בתור לחם׳־חפד, נהמאדכסופא, באשר יבינוה מושפע• התאילוניד. הנוצרית. הרי הכתובצוד, ואומר: "ומלתם אח עילת לבבכם!,׳׳(דברים י׳ ט״ז), עליכם הטצוה הזאת, בידכם לעשותה, ואז יהי חסדי לים לעזי. אך עד זח *) הרמב״ם ז״ל מקדים אהבה ליראה; שלא כפר שרג׳ ליס אחרת. **} וכן מבואר בפרוש הרפב״ן ז״ד שב. בפע: לחשוב