Jeschurun · 1921-09-01 · Heft 9-10 (September 1921) · p. Seite 129

הש8ה העברית במהלך העתים 129 האחרון שבאחדודם בקץ גלות בבל? והספחים הפיוטיים של ה״כתובים" המזעזעים את כל נימי הנפש הסובלת והשוקק־ להשתפכות ודביקות במקורה העליון והאין סופי? כלום יש אדם שעלה בירו בזמן מן הזמנים לעשות כשתבנתם? באן אנו מוצאים לפנינו עבודה ענקית של גאוניות לאום במשך דורות שכבשה את בל העולם. אפשר למלא ספריה שלמה עם הספרים שנכתבו בבר בתור באורים והקירות על ספר הספדים שלנו, ועס מזמורי ההלל שנכתבו לאין קץ על יפעת התנ״ך העברי שלנו. וכל העושר הגדול הזה לנו היא, לנו העברים ששפת הנביאים והמשוררים הנצחיים של הביבליאה לא מוזרה היא לנו. לנו העבריים שאץ אנחנו מוברחים לק־־אד, תרגום בשבעים לשץ או בתרגום השבעים. מה היה גורל התנ״ך שלנו, וביחוד גורלנו וגורל יהדותנו ועתידנו, אלמלא נשתמרה בינינו ידיעת הלשון העברית, עד שלא היה עוד בידינו לקרוא ההנ״ך במקורו אלא ע״י העתקה, מראה לנו המדינה הזאת עם התרגומים האשכנזים שלה המצוינים, מתרגומו- של מנדלסון עד זה של קויטש בימינו! כשהיה ישראל שרוי על אדמתו צצה ופרחה שפתו ועמה תרבות ישראל המתגלמת בכתבי הקודש, וכשהתחילו ימי ירידתו המדינית שסימה בגלות הנוראה הועם גם זיו שפתנו ובשל כח יצירתה, אבל כהעם העברי כך גס שפתו ואוציה לא תמה לגוע ביום המר והנמהר, אלא המשיכה חייה והתפתחותה — אם גם א־־נורמלית — בתקופה השניה תקופת ספרות המשנה התלמוד והמדרשים, תקופה שנהיתה כחוליה שנצטרפה להוליד, שקדמה לה, ויצרה שרשרת הזהב של השתלשלות ספרותנו שאינה פוסקת לעולם. ד״ר שמואל קליין. ~־ בקורת. ספר זכר צדיקים או קצור אגדה להקראי מרדכי בן יוסף סולטאנסקי. הוציאו לאור בפעם הראשונה מתוך כ״י של בית אוה״ס אשר ע׳יי ביהב״נ הגדול בווארשא וספח לו מבוא על אופן כתיבת הקראים את דברי ימיהם — שמואל אברהם פאזנאנסקי. ווארשא חר״ם. עוד טרם אגש לכתוב בקורת קצרה על ספר זה, אומר אני בהקדם: יפה בח המבאר מכח המחבר, כי מה שהוא אצל ספרים אחרים מפל, הרי הוא פה עיקר, כי ההקדמה או.המבוא עולה על עיקר הספד לא רק בכמותו(מצד 5 עד 69 וגוף הספר מצד 70 עד 123), כי אם בפרט באיכותו. מדברי המחבר הקראי(חי באמצע הראשון של המאה הי״ט) רואים אנו רק את השקר, פה שבראו הקראים מלבם בענין קורות כתתם; איך זייפו את ההיסטוריא והפכו הקערה על פיה כאמרם למשל, בי היהדות מראשיתה היא הקראות ובהלשינם על הרבנים בכל עת מצא להתגדל בקלונם ובהתוכחם ננד התלמוד, כדי להתלוצץ על דברי רז״ל — אשר מימיהם שותים נם הקראים בעצמם, כאשר הראה זאת המו״ל בהרבה מקומות; לעומת זה הראה לנו המבאר את האמת הנכונה על אופן כתיבה הקראים את דברי ימיהם מראשית מלאכתם זאת יער