Jeschurun · 1921-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1921) · page 104

צד. השפה העברית כמהלך העתים 95 שהזניחו בראשונה את שפתנו ויתערבו כנויס ויסגלו להם את לשונותיהם?5) ואיזה היה גורלם של פרי רוח רבים מגחלי עמנו, שכתבו דבריהם בשפות העמים ולא בשפתנו אנו? רובם ככולם היו כלא היו ודק אלה שהצילום בעוד מועד ע״י תרגום לעברית זכו להשאר בינינו ולהתקיים קיום לדורות ולא עליהם חלתה גזרת ההתאבנות והכליון. ועד כמה הוקיר העם העברי נם כן בנטיה אינסטינקטיבית את לשונו הוא, מראה לנו העובדה שאף על פי שהדין מפורש; שמע בכל לשק שאתה שומע, ובהרבה דברים שהם נראים דתיים גרידא, שעל פי הדת יכולים הם לד,אמר גם בשפות אחרות, הנה בכל אלפי שנות גלותו נזהר העם שלא להכניס צלם להיכלו ואומר כל הדברים דללו דוקא בלשון עברית. דבר המעיד כי שפת הלבב והנשמה העברית היא דק — השפה העברית. וצאו וראו מה היה סופם של אותם המתקנים במאה האחרונה שבמערב אירופה, שהחליפו עברית בלשונות הארצות שהם נרים בה, מה עלתה להם וליהדותם. בעלי הקבלה שבנו מדברים מ״גלגול" נשמתם של החוטאים והעברינים שבבל דור ודור. מציירים הם בשפה עשירה אח הצער של הנפש הנדונה ל,,גלגול". וצער ";לגול" כזה מרג־שה הנפש העברית, בשעה שהמחשבה העברית מוכרחת להבטא בשפת גויי הארצות. בשעה שתרגם יונתן בן עוזיאל את התורה נזדעזעה ארץ ישראל ד׳ מאות פרסה על ד׳ מאות פרסה, אומרת אגדה אחת נפלאה ו״בשעה שהמחשבה העברית נולדת בשפה העברית, אז החוליה הראשונים הנם בגדי מלכות, לבושי אדגמן", אמר סופר אחד עברי ידוע בצדק. והיש לנו צורך לדבר על יופי שפתנו, על תפארתה והדרה, על חנה המקסים יעל רוחה הכביר המיוחד רק לה? והיש צורך להוכיח לקורא עברי, את האמת האלפא־ביתית, כי בה במדה שיגדל הטפוה והטפול בשפתנו, במרה שירבו בניד להתענין בה, לדברה ולהבינה, בה במדד, יצמחו אצלם יותר ויותר הגעגועים אל העבר הנהדר של עמד העומד תמיד כמו חי לנגדנו ויעורר בקרבם את התשוקה העזה ואת השאיפה הגדולה והכבידה לשוב אל מקורם, להתבלל בשרשם, לספוג בקרבם את דוה תרבותנו הקדושה, להיות יותר דבקים בעמם ובמפורתנו, מאשר אם גדלים הס עם שפה נכרית בפיהם ובחן יפיה ויפעתה ישגו בל היום. ולא תהא כהנת כפונדקית? ימה נפלא הדבר כי גם ביום הזה, כשסבנת השתבהוח התורה מפי בני ישראל הולכת ומתגברת באופן מבהיל, עד שבצדק כל איש מישראל החרד לדתו ותורתו וכל מכמניהם שואל את עצמו בכאב לב את שאלת המשורר: 5) עיין ויק״ר פל׳י׳ב; ה, במבאו בין ד׳ הדברים שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים" שלא שנו את לשובם //להלן כתיב ויבא הפליט ויגד לאברהם העברי וכתיב בי פי המדבר אליכם בלשון הקודש,־׳ ועיין שם בעץ יוסף לאברהם העברי פירוש שמשיה בלשון עברי.