Jeschurun · 1921-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1921) · page 100

צט בין עוז וכשלון 99 יחך ״אין עוז אלא תורה,, ״ישראל עדן שבאומות הן״ — כל המאטרים האלה ישנים הם כבי מאד והרבה בני אדם סבורים שאין מקומם אלא בדרשות. אך לא! מקומם בתוך החיים הם, והוא־הדין: בתוך חיי ארץ ישראל. עוז אביר זה שלא כרע תחת סבל הנלות ולא הוכה לפי הרבה, קל־־וחטר שלא יבהל מאימת חבלי לידה בימי ההתחלות הקשות. שריר הוא וקיים — למיות ייצח יפו... ... כי דוקא בין אלה שנפלו חללים בעירנו הקדומה הזאת, בימי האביב ש. ז., היה סופי עכרי אחד, י. ה. ברגר, שהעיד בלי משים בכתבו האחרון על מדת עוזן של יהודי הארץ. זה היה אמן ספרותי שאין דוגמתו רבים, ובשעה שכתב לא לשם עדות נתכון, מסיח לפי אומנותו היה, ונגיעה טרדיצ-ונית לא היתד, לו בדבר. בי איש כעם ומכאובים היה זה כל ימיו, ביאוש ובספקית הגה, אותם למד ואותם למד, בהם היה חבוש כח־יצירתו ולהתיר את עצמו לא יכול. וכל מה שהעיד ה ו א על כחנו ועל גבורתנו, בכל מקום שהודה אף הוא שאין יד חולשתנו אליו מגעת — אין ספק שהלכה כדבריו. זה היה אדם נכוך שהתרוצצו בקרבו רוחות, ולא פעם אחת כחייו הגיע מתוך התרוצצות זו לידי אותה שאלת־יאוש: ,.אם כן — למה זה אנכי?״ .. מצד אחד הלך עמו מנעוריו רוח ישראל־־סבא עלוב ושלוב בקמטי סתריו, עד שהוא עצמו לא ידע כלל שעודנו עמו חי. ומהרבה צדדים אחרים הלכו בו רוחות הזמן. בוערות וסוערות, סותרות זו את זו ולוחמות זו בזו, אך הצד השוה שבכלן, שהיתה בהן מדד, מרובה של מהפכנות חשופה והצופה, אשר לא החת ואשר לא תבוש, מרחפת בגלוי על גלי הספקות ומטילה אימתה על בדלי ד,הוף ... הוא למד בעלומיו בישיבה של תורה בעיר־המצער פוצ׳פ אשד בקצה רוסיה הקטנה. שם הציץ בגנבה בדרך בן־ישיבה בספרי השכלה שינים, נפגע בם יין תורתו, נפגם ונתחמץ. והומץ בן יין זה נשאר בנפשי תמיד... הן כמעט על כל הסופרים העברים שבדור עבד פרוצס החמוץ הזה, אך כלם (מלבד ס, י. ברדיצ׳בסקי) מהרו לד,פטר ממנו, לא טפלו הרכה בדברי-דת כמעשי המשכילים הישנים, כי אם שפכו מיד את החומץ, יצאו ותהו בקנקנים אחרים ושתו ושכרו מפתם־יינם, מכל אשר נפל בידם. אף נלנר לא משך את ידו מהם, אכן נם אוהו יין ראשון שהחמיץ בו לפנים היד, המיר נותן טעם בכל פריו אשר עשה. נתינת־טעם זו רובד, לפגם ד,יתד,, אך יש שגם היתד, לשבח, כמו לדוגמא בספיו האחרון*). ועל הספר הזה אנו דנים. במעט שכל מיני הטפוסים השונים החיים כעת בין יהודי העולם כלו, בשדרות הבינוניות שלהם, מצאו להם מקום בספר זה. בם חרדים ופורקי־־עול, ציונים ולא־ציונים, בעלי חלוקה ובעלי מסחר, בעלי אידיאלים ובעלי קדרות, מי־שהיו בני ישיבה ומיישר,יו מהפכנים, יהודים תמימים שהשלימו *) שכול וכשלון או ספר ההתלבטות מאת י. ח. ברגר. הוצאת אברהם יוסף שטיבל. אמריקה.