Jeschurun · 1921-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1921) · page 96

£ בין עוז ובשרון 3־10 של הב׳ כהנוביץ המוזכר לעיל, שאין זי, בא לו, לכהנוביץ זה, אלא מתוך חולשה שיש לו בתכונתו להשתדל תמיד להיות "בלתי־משוהד". היא אותה התכונה של חששנות סמויה: שמא אינו יוצא ידי חיבתו כלס* ההגיון הבריא, שמא אץ מעשיו מתאימים לחשבונו של אדם בן־תרבית, שמא ושמא... מה שאין ק ביחזקאל חפץ, משונה הוא קצת מה שאין בתר מספר כלום מימי נעוריו של חפץ זה. בן־ישיבה בודאי לא היה, כי עקבות ׳הלמוד הישיבתי וסגנון החיים אשר בה אינם נכרים בו כלל. אך גם עקבות הספרות העברית, בין זו שמסמולנסקץ עד אהד־־העם וביאליק ובין זו שמהם עד ברנר עצמו וחבריו, אינם נכריס בת ואץ צריך לומר שאץ בו מאומה מהשפעה ישרה של אתו ספרות אחרת. בכלל לא הטעים בו ברנר את הטופס היהודי או האירופי, ומה שנתכון להראות בו לנו אינו אלא טופס אנושי סתמי. אולם יוחד ממה שבתר רוצה להראות (דביי תחושות ואהבים שאינם חדשים ביותר) רואים אנחנו בו את הנראה לנו ממילא, מבלי כונה תחלה של האמן העומד על גביו. יחזקאל חפץ זה הוא בן האומה עצמה, המושפע ממנה לבדה, בלי צנור מיוחד של השפעה, בלי הבלטתו של מהלך אחד מכל המהלכים השונים של הלקי האומה הרבים. כשתמצא לומר, סמבולי הוא קצת נם שמו*). יחזקאל חפץ יחזק א־ל החפץ. כי אמנם אנו חפצים, אמנם אנו מבקשים, אנו נכספים לארץ־ישראל, לבנינה עם בניננו, להקמתה עם הקמתנו — אך מה קשה לעמוד בחפץ זה! רבש׳יע, חזק נא את חפצנו... וזהו מהלך מחשבתם. של רוב אוכלסי ישראל. אמנם רפה הוא יחזקאל, העוזב את הארץ ושב אל הארץ, עובד בה ואינו מצליה, הולך בה ונכשל — אך את חפצו אינו מאבד; ומעצמו, מתוכו, מבלי לדבר על זה כלל, הוא דורש בחזוקו. לא גץ ברנד לרמז זה, כי, כאמור, לא רצה כלל להבליט את השרטוט הזה בקלסתרו של חפץ, — אבל אנחנו מכונים! כי זהו דבר־רוחה של האומה. מבלי בקשת חשבונות רבים, מבלי השתקעות בדברי רגש מופרזים, קשור העם אל ארץ•־ ישראל בקשר חי וטבעי, קשר אמיץ ופנימי, קשר שאין מרבים לבדוק בו ולהדקו — כאותם ציונים חדשים בני הדקלרציה של בלפוד — כי אם קיים הוא ממילא כתור קשר עליק דאוריתא, קשר נפשי אמתי שמוצאו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים ושעתידו צפון בחיק ההשגחה. אלדי ישראל יחזק את חפצנו, אלדי ישראל יחזק את קשרנו, כי הנא להתהזק מסיעין לו. "ואמנם ירושלים תבנה כשיכקפו לה בני ישראל תכלית הב? ף עד שיחוננו אבניה ועפריה" (כוזרי מאמר חמישי סי׳ כ״ז). מענץ להכיר אח הכ?ף הזה מורגש ומובלט מתוך דבריו של ברנד יותר משאילו יורגש ויובלט מתוך דבריו של איזה סופר אחר. כפרן מובהק זה המביט על כל דבר באספקלריא המריעה, הרואה את עצמו ואחרים עמו מתוך ראי עקום המעוה *) אגב אורחא: הסופר הזה אהב לפעמים לכנות את גבוריו כשמות שיש להם פרבשים. כי יש אתו אחד ששמו "דיאספורוך (בספי ,/בין מים למים*) על שם שהוא בן הגלות. וגם : בזה יש להכיר *שירים* מן הפעם הישן בסופר זה שכלו חדש.